הרה"ק ר' מאיר הגדול מפרעמישלאן זי"ע כ"ב אב תקמ"א
הרה"ק ר' מאיר הגדול נולד לאביו הרה"ק ר' יעקב זצ"ל שהיה נצר חוטר מגזע אראלים ותרשישים נכד לאותו צדיק וקדוש מגדולי בעלי התוספות רבי יעקב מקורביל זי"ע בעל מחבר ספר שו"ת "מן השמים", כי הי' דרכו לשאול הלכות שונות בשאלות חלום, כדי להכריע במחלוקת בין הפוסקים, ומזה נתהווה הספר שו"ת מן השמים, וכבר הועד על המשפחה הזו שמימי בית השני לא נפסק מהם קדושי עליון בעל רוח הקודש דור אחר דור.
הרה"ק ר' מאיר נתפרסם לאיש קדוש וטהור והי' תלמיד חבר למרן רבינו אור שבעת הימים הבעל שם טוב הקדוש זי"ע, והי' מראשוני מפיצי דרך החסידות, אולם לפני זה לאחר חתונתו התנהג כצדיק נסתר, ועסק במסחר בעיר פרימשלא, ומחמת שעסק בישרות ונאמנות ממש, נתכנה בפי הגויים, "מאיר ספראוועדיליווי", דהיינו מאיר הנאמן, וגם משך תקופה קצרה שימש מלמד בביתו של המקובל האלקי ר' שבתי מראשקוב זי"ע, מבני חבורתו של הבעש"ט הק' זי"ע.
הרה"ק ר' מאיר חיבר ספר גדול הכמות והאיכות בקבלה מעשיות, הספר הי' בכתב ידו הקדושה ביד יוצאי חלציו כי צווה לפני מותו שלא להדפיסם, כי הרי כתיב "כבוד אלקים הסתר דבר".
ביום כ"ב חודש מנחם אב שנת תקמ"א לפ"ק נסתלק לבית עולמו ומנוחת כבודו הוא בעיר פרעמישלאן יצ"ו, השאיר אחיו בנו ומ"מ הרה"ק ר' ארון לייב מפרעמישלאן זי"ע, הוא אבי הרה"ק המפורסם ר' מאיר השני מפרעמישלאן זי"ע, ומהם יפוצו שושלות נאדבורנא, פרעמישלאן, קרעטשניף, והמסתעף מהם.
המטמון בכוורת הדבש
נכדו הרה"ק המפורסם ר' מאיר (השני) מפרעמישלאן זי"ע סיפר מעשה נפלא שאירע לזקינו הקדוש ר' מאיר הגדול בימי הסתרתו על ידי גודל מדת בטחונו בה': יום אחד החליט ר' מאיר הגדול לעכוב את המסחר, ולשבת כל היום בבית המדרש ולעסוק בתורה, כמ"ש והגית בו יומם ולילה, והשי"ת כבר ישלח לו די סיפוקו, כך נהג זמן מרובה, עד שנשאר ביתו ריקם מבלי לחם לאכול ומים לשתות, והדחקות היתה עד אין לשער.
ביום אחד מן הימים הגיע איכר גוי מהסביבה, וביקש למכור לו כוורת של דבש, ואף כי הרבה סוחרים בשוק קפצו על המציאה ורצו לקנות את הכוורת, הגוי באחת כי לא ימכור רק ל"מאיר הנאמן", והואיל ולא מצאו בשוק, הלך לביתו והציע את הכוורת להרבנית הצדיקת, שלחה הרבנית לשאלו בבית המדרש האם תקנה את הכוורת מהגוי או לא, והשיב לה הן, לוותה הרבנית עשרים רייניש, ושלמה להגוי כמחיר אשר השית עליה.
כאשר חזר ר' מאיר מבית המדרש החל להוציא הדבש מהכוורת, אך לדאבונו נתגלה כי שולי הכוורת היו כפולים, ועל ידי כך היתה כמות הדבש פחותה ביותר, אבל ר' מאיר לא איבד בטחונו בה', ואמר תיכף גם זו לטובה, והחל לפרק את הכוורת כדי למכור עכ"פ את לוחות העץ, אולם לפתע עלה שמחה בלבותו בני משפחתו, כי בתוך מסגרת העץ היו טמונים זהובים רבים, אבל ר' מאיר לא רצה ליהנות מכסף זה, שמא של הערל הוא, וחיכה עד שיבא שנית, והחל לחקרו בדבר הכוורת, סיפר האיכר לפי תומו: הלכתי ביער ומצאתי כוורת בתוך עץ אחד, אין זה כוורת שלי רק את אשר מצאתי וזה אשר מכרתי.
סיים ר' מאיר (השני) מפרעמישלאן: מלכים ושרים גדולים צברו את הכסף עבור זקנו הקדוש, וכל זאת בעבור מדת הבטחון הגדולה שהיתה לו.
גל' מעיין גנים
כל זמן שלא תיקן האדם את עצמו אינו יכול לתקן אחרים
כשהתחיל להאיר אור קדושתו של הצדיק רבי מאיר הגדול, זקנו של הצדיק רבי מאיר מפרמישלאן, נזדמן לו פעם להיות בעיר אחת והזמינוהו שם לסעודת ברית מילה. הרב של העיר שהיה מהמתנגדים לדרך החסידות ישב בראש השולחן, ורבי מאיר ישב מן הצד בסוף השולחן. וחסידיו סבבו אותו לשמוע בקול דברו. הדבר היה בראש חודש, ורבי מאיר אמר לחסידיו שיזמרו את מזמור היום 'ברכי נפשי' (תהלים קד).
חרה אפו של הרב על רבי מאיר שמתנהג בחסידות בדרך הבעל שם טוב, והתחיל לומר דברי תורה שהיה בהם קנטור על רבי מאיר. אחר ברכת המזון נמלך הרב בדעתו שלא טוב עשה לקנטר את רבי מאיר ורצה לפייסו. הלך וישב אצלו. ואמר לו: רבי מאיר, העולם אומרים שיודע ללמוד, ובכן יגיד נא דבר תורה, ובזה רצה לפייס את דעתו.
נענה רבי מאיר ואמר: אנחנו נגיד מעניני דיומא, מהמזמור 'ברכי נפשי' שאמרנו עכשיו לכבוד ראש חודש: 'יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב'. אדם צריך קודם כל לתקן את פעולתו ועבודתו של עצמו, ואחר כך 'עדי ערב', יוכל לתקן גם את הערבות, שכל ישראל ערבים זה לזה, אבל כל זמן שלא תיקן האדם את עצמו אינו יכול לתקן אחרים ולהדריכם בתורת ה'. נכנסו הדברים ללב הרב והפציר ברבי מאיר לסדר לו דרכי התשובה ולהדריכו בעבודת ה' בדרך הבעש"ט.
ורבי מאיר אמר לו, שאין לו עצה אחרת אלא לנסוע להבעש"ט. מיד נסעו שניהם להבעש"ט. והרב נשאר דבוק להבעש"ט ונעשה חסיד מובהק שלו
