הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם זיע"א האדמו"ר מבאבוב א' אב תש"ס
הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם זצוק"ל נולד בעיר באבוב בר"ח כסלו שנת תרס"ח לאביו הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב הי"ד זצוק"ל שהיה בנו של האדמו"ר
מבאבוב הראשון רבי שלמה זצוק"ל בנו של הרה"צ רבי מאיר נתן שנפטר בצעירותו בחיי אביו בעל ה"דברי חיים" מצאנז זי"ע.
במלחמת העולם הראשונה בשנת תרע"ה נמלט אביו עם כל משפחתו לווינה שבאוסטריה, ומשם למארינבד שבצכוסלובקיה ולאחר ג' שנים חזרו לבאבוב.
בשנת תרפ"ח נשא לאשה את בת דודו הגה"צ רבי חיים יעקב טייטלבוים זצ"ל נכד הישמח משה ורב דקהל לימינוב.
בסוף שנת תרצ"ט כשפרצו הנאצים ימ"ש לפולין, נמלט האדמו"ר רב"צ הי"ד עם משפחתו לכיוון רומניה ורוסיה והלכו נעים ונדים עד שהגיעו ללעמבערג. שם בלעמבערג נהרג האדמו"ר ר' בן ציון זצוק"ל על קידוש השם יחד עם בנו ר' משה אהרן זצ"ל ביום ד' אב תש"א, ה' ינקום דמם. כל משפחתו נספתה בשואה הי"ד, והאדמו"ר ר' שלמה זצוק"ל נמלט רק עם בנו הילד האדמו"ר ר' נפתלי צבי זצוק"ל לכיוון אונגארן ונדד משם מעיר לעיר עד שעבר את גבולות רומניה והתחבא בבוקרסט הבירה עד סוף המלחמה.
באדר תש"ו הגיע לאמריקה, נשא בזיוו"ש את בת האדמו"ר מציעשנוב-טומאשוב זצ"ל. שם הקים מחדש את חצר באבוב לשם ולתפארת.
התגלה כאחד מקברניטי היהדות החרדית. ונתפרסם בגדלותו וקדושתו, עבודתו הנשגבה, מדותיו הנפלאות, ובאהבתו המופלאה לכל יהודי. נסתלק לשמי רום בר"ח מנחם אב תש"ס.
מדוע הזעיק האדמו"ר מבאבוב זצ"ל את הזגג באמצע הלילה
מי זוכה להגדרה 'אדם מתוק' שמסתבר שיהיה לו סיעתא דשמיא?
תשובה: יש פסוק בספר ישעיה, שבו מגדיר רש"י מי הוא 'האדם המתוק', ולענ"ד אפשר להוציא מכאן יסוד גדול בהנהגת האדם.
הפסוק אומר (ישעיה, סה ח) 'כֹּה אָמַר ה', כַּאֲשֶׁר יִמָּצֵא הַתִּירוֹשׁ בָּאֶשְׁכּוֹל, וְאָמַר אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי בְרָכָה בּוֹ כֵּן אֶעֱשֶׂה לְמַעַן עֲבָדַי לְבִלְתִּי הַשְׁחִית הַכֹּל'. ורש"י במקום אומר: 'התירוש - זה נח שהיה מתוק'.
למדנו כאן לכאורה על תואר חדש של בן - אדם, 'מתוק'. אנחנו מכירים הרי תארים אחרים, כמו 'הגאון', 'הצדיק', וכו' וכו', אבל הנה לנו תואר חדש, ובלתי - מוכר, של 'האדם המתוק'.
ויש לבאר שבתואר זה מוגדר מי שכל מפגש איתו מותיר אחריו 'טעם טוב', דהיינו שהאנשים יצאו ממנו בהרגשה נעימה ומתוקה, ואמרו שהיה לנו נעים ומלבב לשוחח איתו, והדברים שהשמיע באוזנינו גרמו לנו להנאה מרובה, וכיו"ב.
כמו שמצאנו בהלכות סעודה את המושג 'דברי מתיקה', והם כל הדברים הבאים לאחר המזון, כדי להשאיר טעם טוב בפה.
גם בענייננו, אדם קרוי 'מתוק' אם השאיר אצל האנשים טעם טוב לאחר ששוחח איתם. אפשר לצרף לכך את מה שמסופר על מהר"ם מינץ, גדול המורים בעם ישראל, שבהספד של גדולי הדור לאחר פטירתו, אמרו: "ולא דיבר אדם מעולם עימו, אשר הלך מלפניו ריקם מאיזה לימוד או חידוש או צחות לפי הבנת המקבל".
***
ואם דיברנו על אדם מתוק, נציין כאן שבזמן שהותנו בישיבת לוצרן בשוויץ, זכינו להתוודע לדמותו של כ"ק מרן האדמו"ר רבי שלמה מבאבוב זצ"ל, וראינו שהוא מתאים במיוחד להגדרה הנ"ל.
האדמו"ר זצ"ל היה זה שהקים את החסידות המפוארת הזו, וזכורני שכאשר ביקר בשוויץ, וערך סיור בקהילות החרדיות השונות שהיו במדינה, קיבלוהו בכל מקום בכבוד ובהערצה, וזאת בגלל ה'מתיקות' שהיתה בו, ובאישיותו.
דבר מופלא מסופר עליו, הממחיש את ההגדרה הנ"ל. האדמו"ר התקשר פעם באמצע הלילה לזגג וביקשוֹ שיגיע לביתו בדחיפות, ולא ימתין עד הבוקר.
בבואו אל הבית, הצביע בפניו הרבי על חלון שבור וביקשוֹ לתקן אותו בדחיפות, עוד לפני שֶׁיֵּאוֹר הבוקר. הזגג התפלא מאוד על ולמה הדחיפות, ומדוע לא יכול היה הרבי להמתין עד הבוקר, והרבי השיב, אבל דרש ממנו שיבטיח לו שלא יפרסם את הדברים בחייו. ואכן, הדבר פורסם לאחר פטירתו של האדמו"ר.
כפי הידוע לך, אמר הרבי לזגג, שורר ויכוח הַשְׁקָפָתִי מסוים ביני ובין ציבור אחר של יראי השם, המונהג על ידי גדולי תורה. והנה, באמצע הלילה הרגשתי חבטה עזה בחלון חדרי, ולהפתעתי הבחנתי באבנים המושלכות לעבר החלון, עד שזה נופץ ונשבר.
חוששני שמשליכי האבנים נמנים על אותו ציבור החלוּק עלי, וחוששני עוד יותר שאם החלון ישאר כך, כשהוא מנותץ, עד אור הבוקר, והחסידים שלי יראו את זה, עלולה להתלהט כאן מחלוקת עזה, וכיון שברצוני למנוע זאת, אני קורא לך עכשיו, באמצע הלילה, ומבקש שתתקן את החלון, כך שאף אחד לא יידע מכך.
כך שמלבד חסידותו, ולמדנותו המופלגת של הרבי זצ"ל בכל מכמני תורה, הוא ענה גם על התואר הנ"ל.
