הרה"ק רבי קלונימוס קלמן עפשטיין זיע"א בעל 'מאור ושמש' א' תמוז תקפ"ג
בעיר ניישטאט שבפולין, נולד רבינו לאביו ר' אהרן הלוי עפשטיין, ולאמו מרת צילקא, בסביבות שנת תקי"א האירה שמשו של רבינו.
כאשר היה רבינו ילד קטן עקר אביו מניישטאט לקראקא בתקוה למצוא שם את פרנסתו, בקראקא היה לאופה, היות ולא השיגה ידו של ר' אהרן לשלוח את בנו קלמן למלמד, קלמיש'ל הקטן, על אף שניחן בראש חריף ובכשרונות, היה נוטל את הכעכים שאביו אופה ומוכר אותם בשוק, בכדי לסייע בפרנסת המשפחה הגדולה.
רבינו היה תלמיד מובהק להרה"ק רבינו אלימלך מליז'ענסק זי"ע, ויצק מים על ידיו כפשוטו ממש, בקיימו בנפשו 'גדולה שימושה', במשך זמן רב, והיה שימושו חביב ביותר על רבו. לאחר פטירתו דבקה נפשו בתלמידו הגדול החוזה מלובלין, שהחשיבו והעריצו כאחד מגדולי החבורה, בד בבד לא מנע עצמו מלשאוב מבארם של כל צדיקי החסידות האחרים, כדוגמת הרה"ק רבי זושא מאניפולי, הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב, הרה"ק רבי משה מפשעווארסק, הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז, הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימינוב, ועוד עשרות מצדיקי הדור ההוא, בעפר רגליהם התאבק משחר ימיו ועד זקנה ושיבה. וכהגדרתו של הרה"ק רבי בן ציון מבאבוב הי"ד שהיה רבינו 'מיחידי סגולה שאפילו אחר שנעשה לרבי עדיין נשאר חסיד'. ובזה היה דוגמא ומופת לבני דורו.
בספרו הקדוש מאור ושמש שנתקדש בחיבה על ידי צדיקי החסידות לגווניה, עד שהיו שכינוהו 'שולחן ערוך לחסידות', הנחיל רבינו לדורות מתורותיהם הדרכותיהם והנהגותיהם של רבותיו הצדיקים, על ספר קדוש זה התבטא הרה"ק רבי אריה לייבוש מווישניצא בעל אריה דבי עילאי; 'כי יש בכח הספר ליטול נשמה מגוף האדם לכבסה וללבנה היטיב, ולהחזירה כבריה חדשה', וכן רמז גם בהסכמתו. וכבר הגאון רבי דוב בעריש מייזליש אב"ד קראקא בהסכמתו לספר העיד כי; אף כי אינני מעדת המתחסדים, מפיו לפידים יהלוכו להלהיב לב קוראיו ביראת ה' ואהבתו. ואילו הרה"ק רבי שלום מבעלזא אמר בראותו את הספר מאור ושמש, כי ידע והכיר במעלתו וחשיבותו של רבינו עוד בלובלין, אולם גדלות נעלה ונפלאה שכזו, לא פילל מעולם.
כבה נר המערבי, סיפר בנו הגוטער יוד, שבשנות מחלתו של רבינו, בא פעם לחדר אביו, ומצא אותו שוכב על הארץ בפישוט ידים ורגלים, ובוכה מאין הפוגות באמרו; רבונו של עולם חוס וחמול עלי נפש העני שלא אמות ח"ו בלא תשובה שלימה לפניך. רבינו השיב את נשמתו הזכה ליוצרה בא' בתמוז תקפ"ג, כבן שבעים ושתים שנה, ונטמן בבית החיים החדש בקראקא, זי"ע.
כוחו הגדול בתורה הק'
כבר הזכרנו כמה פעמים מה שמביא המאור ושמש בשם רבו הק' בפרשת קורח, שהמחלוקת הקבועה שהיתה בין שמאי והלל היתה מחלוקת לשם שמים, ורק המחלוקת שהיתה בין 'בית שמאי' ובין 'בית הלל' היא היתה שלא לשמים לגמרי, עיי''ש.
בעירובין (יג:) איתא, שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו, יצאה בת קול ואמרה אלו ואלו דברי אלהים חיים. וכתב ע''ז הריטב''א שם וזה לשונו: ''שאלו רבני צרפת ז''ל, היאך אפשר שיהיו אלו ואלו דברי אלקים חיים, זה אוסר וזה מתיר, ותירצו, כי כשעלה משה למרום לקבל התורה, הראו לו על כל דבר מ''ט פנים לאיסור ומ''ט פנים להיתר, ושאל להקב''ה על זה, ואמר, שיהא מסור לחכמי ישראל שבכל דור ודור ויהיה ההכרעה כמותם'', עכ''ד. ע''כ נחלקו החכמים תמיד ביניהם, משום שכל חכם פירש את ההלכה כפי דעתו בענין, ובכל זאת צדקו דברי כולם, כי התורה הקדושה כוללת בתוכה מ''ט פנים בכל דבר, ולכן אע''פ שאלו מטהרים ואלו מטמאים, מכל מקום דברי אלהים חיים הם.
בזה אמרתי לפרש מקרא קודש (כי תשא לב, טו) ''לֻחֹת כְּתֻבִים מִשְּׁנֵי עֶבְרֵיהֶם מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתֻבִים''. לכאורה צריך ביאור, איזה צורך יש שהלוחות יהיו כתובים גם מלפנים וגם מלאחור. אך להמבואר יתפרש היטב, שהרי בכל הלכה שניתנה למשה בסיני, ישנם מ''ט פנים להיתר ומ''ט פנים לאיסור, לכן כל מצוה ומצוה שנכתבה בשני לוחות הברית, נכתבה משני צידי הלוחות ישר והפוך, כדי להורות שלא רק מה שרואים מלפנים זוהי ההלכה האמיתית, כי ישנו גם צד נוסף שהוא הפוך לאחור, ושם אפשר לדרוש אחרת את ההלכה. עוד יש לפרש בזה אמרם (אבות פ''ה מכ''ב) בן בג בג אומר הפוך בה והפוך בה דכלא בה, שלכאורה יש מקום לחשוב שהצד ההפוך בלוחות הברית אינו משמש כלום, לזה בא בן בג בג ואמר, הפוך בה והפוך בה דכולא בה, גם בצד ההפוך שהוא סותר את ההלכה המשתקפת בצד הישר, גם בצד זה ישנה תורה שלימה, שהרי כך ניתנה התורה מפי הקב''ה, שבכל הלכה אפשר לדרוש לכאן ואפשר לדרוש לכאן, רק ההכרעה הסופית תלויה בידי גדולי הדור המוסמכים להוראה.
