הרה"ק רבי נפתלי צבי הלברשטאם זי"ע האדמו"ר מבאבוב י"ב אדר ב' תשס"ה
אורו של רבינו זרח ביום כ"ה אייר תרצ"א בבית אביו הרה"ק רבי שלמה הלברשטאם מבאבוב זיע"א, תחת עינו הפקוחה של זקנו הקדושת ציון זיע"א הי"ד שקראו על שם זקינו, הרה"ק רבי נפתלי מרופשיץ זיע"א.
זקינו אהבו ביותר, הראהו אותות אהבה וחיבה, וגידלו על ברכיו. למרות גילו הרך, זכה באותן שנים לרכוש מפי זקינו תורה ויראת שמים, חכמה ודעת.
בהיותו בן תשע שנים, פרצה מלחמת העולם השנייה, בה נהרגו אמו אחיו ואחותו הי"ד. אותן שנים נתגלו בנפשו עוז ותעצומות כוח. סבו הי"ד נפרד ממנו טרם לכתו לגיא ההריגה באומרו, 'נפתלי לך בעקבות אביך', זאת שמר כצוואה כל ימיו.
כאשר בימי שהותו בגיטו בוכניא חפשו אחר ספר תורה ולא מצאו, הורה עליו הרה"ק רבי אהרן מבעלזא, "הנה לכם ספר תורה חי שעוד יאיר את העולם", ויצא עמו בריקוד נלהב.
בערב שבת קודש בהעלותך תש"ג, נעצר רבינו עם אביו אחר שהבריחו את הגבול לסלובקיה בעיר ניימארק, ונכלאו בבית הסוהר עד למחרת בבוקר. הרשעים זממו להוציאם להורג, וראש הגסטאפו רצה לדעת תחילה מי הבריחם, אולם על אף הייסורים הנוראיים, לא מסר אביו את שמות המבריחים שסייעו בעדו.
אביו הגדול חיזקו בליל שבת בדברי אמונה והכינו לעלות בסערה השמימה על קידוש שמו יתברך, שכן הנאצים איימו להוציאם להורג למחרת. לבסוף יצאו בדרך נס ממלתעות הרשע, ונשארו לפליטה להחיות עם רב.
אחר תלאות רבות הבריחו את הגבול לרומניה והגיעו לבוקרסט, שם עלה ביד ראשי ארגוני היהודים להתפשר עם ראש הגסטאפו בעד הון תועפות לתת רישיון לשלוש אניות עם כאלף יהודים לצאת מרומניה לקונסטנטינופול. הרבי השקיע מאמצים רבים ולא חסך בכספים, עד שהכניס את רבינו לרשימת הנוסעים.
בארץ הקודש שם פניו לישיבת סלונים, בה נתעלה בתורה ובחסידות, והתמדתו הייתה לשם דבר. באותם ימים התקרב לגדולי ירושלים, הרה"ק רבי מוטל סלונימער, רבי אהרן מבעלזא, הבית ישראל זיע"א ועוד, כולם הללוהו ושבחוהו על מדרגותיו הנעלות ומידותיו התרומיות.
בשנת תש"ז כאשר אביו הרבי הגיע לחופי ארה"ב, והחל להקים מחדש את קהילת באבוב, ביקש את רבנו שיבוא ויעזור בהנהגת הישיבה.
אחר החגים תש"ח הגיע רבינו לארצות הברית, נכנס לישיבתו הרמה של אביו, והמשיך בלימודיו ביתר שאת ויתר עוז, כשבד בבד עמד לימין אביו ומסר שיעורין תמידין כסדרן להחיות רוח שפלים. מני אז עמד לצדו בענייני הקהילה, כשהוא מעורב בכל ענייני הכלל והפרט. בהמשך נפל על כתיפיו עול ניהול המוסדות בכל רחבי העולם, עד יומו האחרון עלי אדמות.
בשנת תש"ס עת נסתלק אביו הקדוש לשמי מרום, הוכתר לממלא מקומו, כאן התגלה שגב נפשו הטהורה כאשר הנהיג את עדת חסידיו, נתקיים בו מאמר חז"ל כל הבורח וכו' ואלפים מבני ישראל גם כאלו שלא נמנו על עדת חסידיו, נהרו לשולחנותיו ונהנו ממנו עצה ותושייה כשהוא משפיע ישועות רבות, בהרעיפו טללי ברכה וישועה לכל מבקשי ברכותיו.
כל ימי חייו שווים לטובה, אף בשנותיו האחרונות לא גרע מעבודתו הקדושה במסירות נפש, על אף חולשתו הרבה המשיך לנהל את העדה הקדושה. כשנה טרם פטירתו חלה רבנו, וכל כלל ישראל הרבו בתפילה ובתחנונים לרפואתו, עד שבא יום יום י"ב אדר ב' תשס"ה בו נגזרה הגזרה ונשבה ארון הקדש. הלווייתו התקיימה במעמד רבבות אלפי ישראל, נטמן בבית הקברות בניו ג'רסי, ליד אביו הקדוש.
אַ 'לעבעדיגע' ספר תורה
בשנת תש"ג בעת ששהה רבינו עם אביו בגיטו בוכניה, שאלו יהודים בגטו את כ"ק מרן אדמו"ר מהר"א מבעלזא ביום שמחת תורה, מה נעשה עם שמחת יום זה" כשאין להם ספר תורה. הניח כ"ק מרן אדמו"ר מבעלזא זי"ע את ידו על הנער 'נפתלי צבי' שהיה בגיל בר מצוה, ואמר להם פה יש לכם ספר תורה, זה ס"ת חי, הוא עוד יאיר את כל העולם. אח"כ הרימו כ"ק מרן מהר"א זי"ע מבעלזא בעצמו על זרועותיו ורקד עמו בהתלהבות עצומה.
