הרה"ק רבי משה יהושע הגר מויזניץ זי"ע האדמו"ר מויז'ניץ בעל ה'ישועות משה' כ' אדר תשע"ב

כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ זצ"ל נולד בי"ג בסיוון שנת תרע"ו בגראסוורדיין שבהונגריה להוריו הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זיע"א והרבנית הצדקנית מרת מרגלית ע"ה, בתו של האדמו"ר הרה"ק רבי זאב מרחמסטריווקא זיע"א.

בילדותו למד תורה ונתחנך על ברכי זקנו הרה"ק בעל 'אהבת ישראל' מויז'ניץ זיע"א, אליו היה דבוק וקשור בעבותות של אהבה, ובגיל שמונה עשרה בהיותו עדיין בחור צעיר לימים, נתמנה על ידי אביו בעל ה'אמרי חיים' לכהן כרב בעיירה ווילחוביץ והגלילות – אז בהונגריה, שם היתה קהילה גדולה של חסידי ויז'ניץ.

ביום ב' בניסן תש"ב נשא לאשה את הרבנית מרת לאה אסתר ע"ה, בתו של האדמו"ר רבי חיים מנחם מנדל מדעעש זצ"ל, החתונה נערכה בעיירה דעעש, ביום שישי בערב שבת בהשתתפות מאות מחסידי ויז'ניץ ותושבי העיר ובראשות אדמורי"ם ורבנים, משנפטרה נשא האדמו"ר לאשה את הרבנית הצדקנית מרת שיינדל תליט"א, תבדל לחיים כשהוא אז בן שמונים וחמש.

בשנת תש"ד בפרוץ מלחמת העולם השניה, החליטו בני המשפחה ובסיועם של בני המקום, להימלט על נפשם ולעלות לארץ הקודש, בחודש אדר באותה השנה התחילו את מסע הנדודים, האדמו"ר מויז'ניץ והרבנית לאה אסתר ע"ה ובתם תבדל לחיים כיום הרבנית מסקווירא תבדל לחיים.

בח' באייר חודשיים לאחר מסע הבריחה חצו את הגבול לרומניה דרך היער, ובחסדי השם הגיעו לכפר טאשאד שברומניה, כשבועיים וחצי לאחר מכן – כ"ו באייר עבר אביו האדמו"ר בעל ה'אמרי חיים' זיע"א, גם הוא את הגבול ונפגש עם בנו, יומיים לאחר מכן בכ"ט באייר המשיכו לבוקרשט, ובחודש אב עלו לרכבת לנסיעה לנמל קונסטנצה, משם הפליגו בספינת "מורינה" לחון את עפר ארץ ישראל.

ביום שני כ"ה מנחם-אב תש"ד, שלושה חודשים לאחר הבריחה מציפורני הנאצים, זכה לחונן את עפר הארץ, כשמאות חסידי ויז'ניץ המתינו לקבל את פניהם בתחנת הרכבת בחיפה, עם עלותו לארץ ישראל נתמנה על ידי דודו הרה"ק בעל "דמשק אליעזר" זיע"א, לכהן כראש ישיבת "בית ישראל ודמשק אליעזר" ויז'ניץ בתל אביב.

בהמשך סייע בידי אביו להקים את שיכון ויז'ניץ בבני ברק, ובמקביל כיהן כרב ואב"ד שיכון ויז'ניץ בעיר עם פטירת אביו האדמו"ר הרה"ק בעל ה'אמרי חיים' זי"ע ביום ט' ניסן שנת תשל"ב, מונה תחתיו לאדמורו"ת.

מקום מושבו נקבע בשיכון ויז'ניץ בבני ברק, כאשר לצידו מונה אחיו כ"ק אדמו"ר מויז'ניץ מונסי זצוק"ל לאדמו"ר כשמקום מושבו בעיירה מונסי שבניו יורק.

האדמו"ר היה ידוע כמתמיד ולמדן עצום, התפילות והטישים בשבת וימים טובים היו ידועים בחמימות ובהתלהבות.

במהלך כהונתו הקים האדמו"ר מוסדות תורה וחסד, ישיבות, תלמודי תורה, כוללים, וסמינרים ובתי ספר לבנות בהם מתחנכים למעלה מעשרת אלפים תלמידים ותלמידות.

בין תלמידיו וחסידיו בולטים היום בעולם התורה והחסידות עשרות רבנים ודיינים, ראשי קהילות ומשפיעים שמעבירים את תורתו ומשנתו.

רבינו עלה בסערה השמימה ביום כ' אדר תשע"ב, ומנו"כ באוהל ויזניץ.

מתן בסתר באופן מופלא ביותר

'שר התורה והיראה', 'עמוד העבודה', 'לפיד האש', סחו רבבות אלפי ישראל שנָהו שפופים אחר מיטתו של קדוש ישראל ותפארתו, הצדיק הקדוש מויז'ניץ זי"ע. מאז הסתלקותו לשמי-עד הועלתה שוב ושוב דמותו הנשגבה כסמל ואות לדביקות בהשי"ת ותורתו, איש אלוקים קדוש שהכל סחו אחריו 'ה' הוא האלוקים'.

אך דומה, כי זווית מסויימת, אותה שקד בחיים חיותו להסתיר מאין רואים, נותרה ספונה וחתומה ועודנה נתונה במעטה חביון. לב-הענקים של הרבי זי"ע, ששפעה חמלה ורוך לכל יהודי באשר-הוא, כוננה אימפריית סעד וצדקה חובקת-זרועות-עולם, בה התגלגלו כספים בסדר-גודל מבהיל לכל נצרך ודך. הרבי עצמו ניהל קופת-צדקה עניפה ומסועפת, וכל זאת בהסתר תוך הסתר, חותם תוך חותם. למעט מתי-מספר ממקורביו אותם מינה כשלוחיו לחלוקת התמיכות, לא היה איש בעולם מודע לסכומי-העתק שהועברו במפעל האדיר עליו חלש הרבי בכבודו ובעצמו.

את רוב חילו בידיעת התורה - היה מגלה לפרקים בהבהירו כי בדור בו שטף מים הזידונים ברחוב הפרוץ מאיים לכלות כל חלקה טובה, שומה על כל אחד לקיים 'חכמות בחוץ תכונה' ולשוחח בכל עת מצוא בתוה"ק המגינה ומצילה; את שגב עבודתו וקדושתו - ראו כל בית ישראל באפס קט, כאשר לבת האש שליהטה בו יקדה בעוז בתפילותיו ובשולחנותיו הטהורים, ובלכתו בחוצות קריה בפרישות יתירה; אך את הצלע השלישית, עמוד גמילות חסדים, שקד להסתיר בשפריר חביון ולהצניעה מאין רואים. ה'מפקדה' שניצחה על מכלול פעולות הסעד והעזרה שכנה בין כתלי חדריו, מן האסקופה ולפנים.

משמשו בקודש הרה"ח ר' אהרן גוטסמן הי"ו, מספר על מה שראה בעיניו. "זכיתי לעמוד לימינו ולשרת בקודש, ועלי הטיל חלק משליחויות הצדקה, אך הרבי זי"ע התרה בי מפורשות שהכל נשמר בחשאי-חשאין, ביני לבינו, כתנאי קודם למעשה", הוא מבהיר. "מה שאני יכול לגלות בקווים כלליים, שמעיינות הישועה שנבעו ללא הפוגה היו מעל לכל שיקולי השתייכות או קהילתיות. כל אימת שבא לאוזניו מצוקה אצל הזולת, זכה הלה לסיוע שיש בה ממש, ביד רחבה, פעמים במודע ופעמים בהיחבא, ללא כל תיחום לעדת מרעיתו או תלמידיו דייקא. כולם מצאו אצלו אוזן קשובה.

מעשי צדקה נפלאים

סיפורי מעשי הצדקה הרשומים על שמו המה בקנה-מידה בלתי מוכר לחלוטין. בימים בהם טרם הוקמו קרנות הצדקה המבורכות היה הוא נחלץ חושים בעוז לעמוד לישע נשברי-לב ונכאי-רוח, באופן מבהיל על הרעיון.

איש קשה יום בא אל הקודש והשיח את מר ליבו. חובותיו גואים, הנושים אינם נותנים מנוח, ובבית אין לחם לפי הטף.

להפתעתו, נעמד רבינו מכסאו וניגש אל הדלת, הצמידה אל האסקופה וסובב את המנעול אחת ושתיים, ואחר שווידא כי איש לא ייכנס פנימה לחש אל הלה: 'גרוף נא הכל אל אמתחתך', בהצביעו על ערימת ה'פדיונות' שהצטברה על השולחן.

לא פעם ולא פעמיים אירע כזאת. הערימה התופחת של ה'פדיון נפש' נמצאה רבות כשהיא מרוקנת כליל בתום קבלת הקהל...

"גש נא אל חדרי אחר ה'קוויטלעך'", הזמין פעם הרבי את אחד העסקנים. "הזהר ואל תגלה לאיש", התרה בו נמרצות בבואו. על השולחן העתיק ניצבו חפיסות-חפיסות 'ירוקים', והרבי הורה לו לספור. העסקן הנפעם החל במלאכה, בעוד הרבי יושב ועוקב אחריו בעיניים רחימאיות. עשרת אלפים, עשרים אלף, שלושים, מאה אלף, מאתיים... הלה כבר פלבל בעיניו בסחרור, והרבי ממתין בסבלנות עד תום. 400,000 דולר נספרו שם, טבין ותקילין.