הרה"ק רבי משה טייטלבוים זיע"א

רבינו נולד בשנת תקי"ט בעיר פרעמישלא לאביו רבי צבי הירש אב"ד זברוב. כבר בהיותו ילד נתפרסם כעילוי וכבן תשע כבר דרש בפני הקהל.

למד תורה אצל רבי יוסף מקאלבסוב ואצל בן דודו בעל הדרישת ארי מסטריזוב ועוד. בהיותו קודם גיל המצוות נסע לוילנא לשטוח ספיקותיו לפני הגר"א.

בהגיעו לגיל המצוות נתקשר בקשרי שידוכין עם מרת חיה שרה בת רבי ניסן מפרעמישלא.

מכתחילה היה רבינו מתנגד מובהק לחסידות, אלא שלאחר נישואי בתו עם האריה דבי עילאה נתוודע לאורה של חסידות.

רבותיו בחסידות היו, רבו המובהק הרה"ק הרבי מלובלין זי"ע, וכך הסתופף גם בצל הרה"ק המגיד מקאזניץ זי"ע והרה"ק האוהב ישראל מאפטא זי"ע.

כמו"כ עמד בקשרי ידידות עם הרה"ק רבי מנחם מנדיל מלינסק, ומזכירו בספרו שו"ת 'השיב משה' סימן ס' בתוארים מופלגים.

מקודם כיהן כדיין בעיר מולדתו פרעמישלא. לאחר פטירת חמיו ישב על כס הרבנות בעיר שינאווא במקומו של הרה"ק הרבי רבי שמעלקא זי"ע שעבר לעיר ריטשוואהל ומשם לניקלשבורג. ובשנת תקס"ח עבר לאוהעל ושם ישב ל"ג שנה עד שנתבקש בישיבה של מעלה זקן ושבע ימים כבן פ"א שנה.

חיבוריו: ישמח משה עה"ת ונ"ך אשר ע"ש נקרא, שו"ת השיב משה, תפלה למשה על תהלים.

מנו"כ באוהעל סמוך לציון רבי סענדער מקאמרנא כבקשת רבינו להיטמן סמוך לו ואח"כ נבנה אהל על קברם.


ה'ציפית לישועה' של ה'ישמח משה'

והיות שהשבוע חל יומא דהילולא דיליה (יום כ"ח תמוז), מוטל עלינו להתבונן קצת בגדולתו, אפס קצהו ממה שנתגלה לנו, להתדבק בדרכיו וללמוד ממעשיו.

אחד הדברים היותר ידועים אצלו היה ענין הצפייה לישועה שתפס אצלו חלק נכבד ביותר, תמיד היה מתאבל על חורבן בית המקדש, ובפרט בימי בין המצרים ראו עליו הפלגות של אבילות מה שלא ראו בשאר צדיקים. והוא העיד פעם על עצמו שהיה בגלגול הקודם נשמת ירמיהו הנביא שראה במו עיניו את החורבן.

ובענין זה ראוי להזכיר סיפור נורא ששמעתי מפי רביה"ק מהר"ם ט"ב זי"ע, שבשעתו של הישמח משה הסתובבו באוהעל כמה בחורים ריקים ופוחזים, שידעו עד כמה מתאבל על החורבן, וכיון שהגיע שבת חזון באו לשחק תחת בית מדרשו והרעישו בקולי קולות, מתוך הוללות ופריקת עול, בכוונה תחילה כדי להרגיזו ולהפריעו מעבודתו הקדושה. נענה ה'ישמח משה' ואמר: 'חז"ל אמרו (תענית ל:) 'כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה', ומכלל לאו אתה שומע הן, שמי שאינו מתאבל על ירושלים, ולא אכפת ליה מחורבנה, לא יזכה לראות בנחמתה, דהיינו שלא יחיה ב'שבת נחמו'. ואכן אותם בחורים לא הוציאו את השבוע, ועד 'שבת נחמו' מתו כולם רח"ל.

יראת ה' טהורה

גם ביראת שמים שלו אין לנו שמץ השגה, וכפי שסיפר רביה"ק מהר"י ט"ב זי"ע, שפעם ביקש הישמח משה מן השמים שיתנו לו את הרגש היראת שמים מעין האבות הקדושים, ענו לו שאי אפשר ליתן לו מבוקשו כי לא יוכל לעמוד בזה, שוב ביקש שיתנו לו לכל הפחות את היראת שמים של הנביאים, אולם גם לזה לא נענו לו, עמד והתחנן שיזכה לפחות למדרגת היראה של התנאים והאמוראים, אך גם על זה אמרו לו שלא יוכל לסבול זאת, לבסוף ביקש שיתנו לו היראת שמים של הרמב"ם, ואכן נענו לו, ונפלה עליו יראה עצומה כל כך עד שכמעט פרחה נשמתו מרוב פחד ומורא, וביקש שיקחו ממנו מדרגה זו יען כי אין יכול לשאתו, אולם מני אז והלאה הרגיש בעצמו שיש בו ניצוץ מנשמת הרמב"ם.

ההזדמנות שהוחמצה

סיפר הרה"צ רבי לייביש טייטלבוים ז"ל מאוהעל, שאחד מתלמידי החוזה מלובלין חשקה נפשו לנסוע לסאטמאר, אך רבו החוזה אמר לו שטוב יעשה אם יסע לאוהעל, אל הישמח משה, ואכן נסע התלמיד לאוהעל, לעשות את ראש השנה במחיצת הישמח משה, ושמע את דרשתו הנלהבת שהצית בקרבו רגשי קודש והרהורי תשובה, אולם עדיין הרגיש שאין זה מקומו, ושורש נשמתו מושכתו למקום אחר.

חשב התלמיד לעזוב את אוהעל, אך לבסוף נמלך והחליט להשאר שם עד אחר יום כיפור, ואז ימשיך בדרכו. ואז שמע את הישמח משה אומר בדרשתו: 'דעו לכם, שעכשיו התאספו בשמים ממעל כל השרים וגם המשיח ישב ביניהם, ודנו בדבר אם העת מוכשר לגאול את ישראל, אולם לבסוף נפסק שעדיין אין ישראל ראויים לכך ולא הגיע זמן הגאולה, אוי לאותה בושה אוי לאותה כלימה', וגעו כל העם בבכיה, וכבר הבין התלמיד יפה מדוע שלחו רבו לאוהעל.

כח דרשותיו של הישמח משה

וידוע עוצם גדולתו להלהיב לבבות ישראל בתשובה ותיקון המעשים, וכפי שהעיד כ"ק אדמו"ר מפשעווארסק שליט"א, בשם זקינו הרה"ק רבי איציק'ל זצ"ל, ששמע מפה קדשו של הרה"ק משינאווא זצ"ל, חתנו של בעל ארי' דבי עילאי שהיה חתנו של הישמח משה, שפעם היה בבית מדרשו של זקינו כאשר דרש בליל שלש עשרה מידות, והיתה שם התעוררות עצומה, אמרותיו הטהורות חדרו אל עומקי ליבות השומעים והבכיות גברו עד לב השמים.

כיון שהרגיש הישמח משה שכל השומעים שבו בתשובה שלימה מעומק הלב, זעק ואמר: 'איתא בזוה"ק (זוהר חדש פרשת נח) שאפילו אם רק בית המדרש אחד שבים בתשובה שלימה אפשר להביא את הגאולה, הבה נישבע שאיננו עוזבים את בית המדרש עד שיבוא מלך המשיח לגאלינו', בהתלהבות עצומה עמדו כולם להשבע, לפתע נשמעו קולות ורצפת עזרת הנשים התחיל להשבר, בהלה עצומה נפלה במקום וברחו כולם מבית המדרש, והבינו שמעשה שטן הוא זה שביקש למנוע את ביאת המשיח ובעוה"ר עלה בידו. אך על כל פנים חזינן מכאן את כוחו הגדול של רבינו בדרשותיו, עד שכמעט הצליח לפעול את ביאת המשיח, זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל אמן.

(נר המאיר פר' מטו"מ פ"ב - להגאון ר' מאיר צוויבל שליט"א)