הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זי"ע בעל רשפי אש ח' ניסן תק"ס
רבינו נולד בשנת תק"ח בעיר נעשכיז לאביו הרבני המפואר ר' דוב בער ז"ל ספרא רבה בועד ארבע ארצות, בן הגה"ק ר' לייביש שפירא זצ"ל אב"ד נעשכיז, בן הרה"ק ר' ישעי' מקראקא זצוק"ל, נכד להרה"ק בעל מגלה עמוקות. ולאמו הרבנית הצדיקת מרת גיטל ע"ה.
כשהגיע רבינו לפרקו נשא את בת הרבני המפואר ר' יוסף מלעשנוב ז"ל, חתן הגה"צ ר' יעקב זצ"ל אב"ד לודמיר.
לאחר חתונתו ישב רבינו על התורה ועל העבודה אצל חותנו בלעשנוב, ובמשך הימים נתמנה לשמש כאבדק"ק העיר, אח"כ נקרא לכהן כרב ואב"ד העיר קאוולא יצ"ו, ולאחרונה חזר לעיר מולדתו נעשכיז ושם עלה על כסא הרבנות על מקום זקינו הגה"ק ר' לייביש שפירא זצ"ל, ועל שמה נקרא עד להיום הזה.
רבינו הי' תלמיד מובהק של הרה"ק הרבי ר' מיכל המגיד מזלאטשוב זיע"א וממנו קיבל דרכו בעבודת השי"ת, אולם גם בנגלה הי' רבינו מפורסם כגאון הגאונים, והי' מומחה גדול בהיתר עגונות, ומכל הארצות נהרו אליו שיתיר בנות ישראל אומללות מכבלי עגינותן, ומאידך גיסא נהרו אל רבינו חסידים ואנשי מעשה לקבל לקח מפיו, ולשמוע ממנו תורה ועבודת השם, וגם באו אל רבינו אנשים נשים וטף להתברך מפיו בעת צרה ומצוקה, ואף הוא ענה נגד המברכים, והאציל מברכתו עליהם, ואלפי אלפים מופתים נפלאים יסופרו על רבינו, צדיק גוזר והקב"ה מקיים.
ביום ח' ניסן שנת תק"ס לפ"ק, בהיות ב"ן נ"ב שנים עלתה נשמתו הטהורה לישיבה של מעלה, ומנו"כ באוהל מיוחד בנעשכיז, ומקום מנוחתו נעשה למקום רצון אשר המוני אחינו בני ישראל פקדו בכל עת מצוא וראו בו ישועות ונפלאות, זי"ע.
צריך שני בתי צוואר לטלית קטן
מעשה שפעם אחת רצה הרה"ק רבי מרדכי מנעשכיז זיע"א, שיהיה לו טלית קטן מארץ ישראל, ובקושי גדול השיגו. ואמר אחד מתלמידיו להרה"ק, שהוא רוצה לעשותו. ונתן הרה"ק את הטלית קטן ליד תלמידו שיתפור אותו. והתלמיד הנ"ל קיפל את הטלית קטן כדי לחתוך את בית הצוואר. וטעה וקיפל אותו יותר מן הצורך, וחתך שני בתי צוואר. ובראותו מה שעשה נפל לבו מאד, כי היה ירא מאד מהקפדת רבו הקדוש, כי כמה טרחות ויגיעות היה לו עד שהשיג טלית קטן מארץ ישראל, והוא קלקל אותו לגמרי, ואדם מועד לעולם. ויהי כי שאל אותו הרה"ק, אם עשה את הטלית קטן, השיב בפחד ובהלה: מה אומר לרבינו הקדוש, כך וכך עלתה בידי. אמר לו הרה"ק: ומה אתה מפחד, הלא צריך שני בתי צוואר לטלית קטן, האחד כנהוג, והשני צריך כדי לנסות אם יכעוס מרדכי על זה, אבל מרדכי אינו כועס כי גם זה הוא רצון הבורא שלא לכעוס...
