הרה"ק רבי מרדכי מנחם מענדל מווארקא זי"ע ט"ז סיון תרכ"ח
הרה"ק רבי מרדכי מנחם מענדל מווארקא זי"ע, נולד בשנת תקע"ט בז'אריק, לאביו הרה"ק רבי יצחק מווארקא זי"ע.
כבר בקטנותו היה מסתיר את עצמו ואת מדרגותיו. עוד בחיי אביו הנהיג חבריא קדישא אשר היו מסבים יחדיו וממתיקים סוד לעתים תכופות. נסע והתקשר אל הרה"ק מקאצק זי"ע.
אחר הסתלקות אביו, לא אבה בתחילה לקבל את ההנהגה, ורק לאחר כמעט שנה לא עמד בהפצרת החסידים והתחיל להנהיג את העדה. ביראת הרוממות ותוך רטט של קדושה הזכירו חסידי ווארקא את רבם הגדול, כקדוש עליון, כאחד השרפים.
סגור ומסוגר בעולמו היה, מסתיר מעשיו ודרכיו מעיני אדם, מכסה טפחים ומסרב לגלות טפח. לרוב שתק, ורק לעתים השמיע דברים קצרים, כמה מלים החודרות לעמקי הלב.
תשע עשרה שנה ניהל הרבי ר' מענדלי את עדתו הגדולה, וקירב לבבות לאהבת הבורא בדרכו המיוחדת, עד שנתבקש לישיבה של מעלה ביום ט"ז סיון שנת תרכ"ח.
ביקר לראשונה בישראל בשנת תשט"ו, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הגאון רבי אליקים שלזינגר.
הרב קופלמן היה מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו רבי שמעון שקופ בביתו שבגרודנה. ובפרוץ השואה לקח הוא מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן".
הלך לעולמו בט"ו בסיוון תשע"א, בן 105. בצוואתו הורה להכתיר את בנו רבי משה כממלא מקומו בראשות הישיבה.
סייג לחכמה שתיקה
בין הצדיקים היו שני דרכים בעבודת השי"ת, האם מן הראוי יותר להיות עני כדברי חז"ל 'יאה עניותא לישראל' או שלהיפך עדיף להיות עשיר ואז יהיה ליבו פנוי לעבודת ה', ואדרבה עניות מעבירה את האדם על דעת קונו.
הרה"ק רבי דוד בעריש מביאלא זיע"א אחז כל ימיו בשיטה השניה שעדיף לעבוד את ה' מתוך הרחבה. באחת הפעמים בהם היה בוורקא, בחיי רבו הרה"ק רבי מנדל מווארקא זיע"א, ישב בסעודה עם החסידים באכסנייתו. תוך כדי הסעודה בא המשמש של הרה"ק מווארקא וקרא לו אל רבו. לתמיהת כל החסידים השיב: לא אלך. לאחר זמן מה חזר המשמש שנית וקרא לו בשנית בפקודת הרבי שיבא. ושוב השיב שלא ילך. הדבר חרה לחסידים: היתכן הרבי שולח לקרוא לך ולא תרצה לילך.
עמד הרב החסיד רבי יעקב שמעון, גיסו של הרבי מוורקא ומגדולי החסידים, קיפל את המפה ואמר: לא נמשיך את הסעודה עד שתלך לרבי. אם כך, נענה רבי דוד בעריש ואמר: הנה אני מוכרח ללכת, אולם לא אסכים עמו. כל החסידים לא הבינו את דבריו. הוא נכנס לחדר, פשט את כל בגדיו ולבש בגדים אחרים, והלך לקודש פנימה. שם שהה מספר שעות עם הרה"ק מווארקא. כשיצא היה עייף מאד וכולו נוטף זיעה, ואמר בלשון קודשו: הנה הרבי רצה שלחסידים לא תהיה עשירות כדי שלא יהא להם טרדות בעבודת השי"ת, אולם לפי דעתי גם לעבודת ה' צריכים להיות מושפע בעושר וכל טוב בכדי שיוכלו לעבוד את השם בשמחה, לכן לא הסכמתי לרצונו הקדוש בזה.
סיפרו החסידים שבתחילת הנהגת הרבי מביאלא הגיעו חסידים רבים לבקש אודות פרנסה. נענה ואמר להם: 'כשאצליח להגיע לקופה אני אתפוס ואחלק לכולם'. ואכן כל ימי הנהגתו השפיע עשירות גדולה על כל החסידים. בימיו לא נצרכו כלל לאסוף עבור קמחא דפסחא וכדומה עבור החסידים.
ומעשה בחסיד שהיתה שעתו דחוקה עליו, וביקש ברכה מהרבי. הורה לו הרבי שיקנה כרטיס הגרלה. לאחר זמן הגיע אליו לבשר שזכה בהגרלה. בירכו הרבי שיזכה פעם נוספת. לאחר שזכה שנית, נענה הרבי ואמר: זה טוב בשביל בני הבית אבל אתה צריך עוד אחד. וזכה גם פעם שלישית.
בשבת שירה בעת שבתו בשולחן הטהור האריך בדברי תורתו שהתואר 'רבי' מיוחד רק לאלו שמשתדלים בחסד מרום עליון שישפיע שפע טובה וברכה לעולם הזה. והוסיף שהחוזה מלובלין נקרא בשם 'רבי' כשמזכירים את שמו אומרים 'הרבי מלובלין' מפני שהשתדל בתפילתו על פרנסה בהרחבה לעולם, ואילו המגיד מקוזניץ שהיה מתנגד לזה והחזיק בשיטה שיאה עניותא לישראל נשאר בשם מגיד, המגיד מקוזניץ.
(ספיר ויהלום בשלח תש"פ - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
מה התכוון הרה"ק מווארקא בתשובתו: "פלשתים"...
ידוע שהרה"ק רבי מנחם מנדל מווארקא זצ"ל היה ממעט בדיבורו, ואף כאשר הגיד דברי תורה בשולחנו היה אומר בקיצור גדול, ולכן היה נקרא בפי כל "הצדיק השותק".
פעם נפגש עם אחיו הרה"ק רבי יעקב דוד מאמשינוב זצ"ל, וכדרכו בקודש ישב בשתיקה ולא הוציא הגה מפיו, אך אחיו הפציר בו מאוד לומר תורה, עד שבשום אופן לא יכול היה לסרב יותר, בלית ברירה פתח הרה"ק מווארקא ואמר לפרש את דברי המשנה (מסכת אבות): "שניים שיושבים" – שני אנשים המסובים יחד "ואין ביניהם", היינו שישיבתם יחד היא מתוך אהבה ואחווה, ואין ביניהם שום פירוד ומחלוקת, הרי זה בחינת "דברי תורה"... ובזאת הצליח בחכמתו לקיים רצון אחיו להגיד 'תורה' ובד בבד להתחמק ולהשתמט מלדרוש ברבים דברי אלקים חיים, והיתה זו אמתלא שלא לומר דברי תורה".
באותו מעמד נכח גם אחד מחסידיו של הרה"ק מאמשינוב, והיטב חרה לו על דיבוריו הקצרים של הרה"ק מווארקא אחרי שרבו הפציר בו כל כך, ומשום היותו איש שמזגו חם, מיהר והקשה להרה"ק מווארקא: אם כן האיך יתבאר המשך דברי המשנה "הרי זה מושב לצים", נענה הרה"ק מווארקא כדרכו בקצרה "פלשתים", ולא יסף עוד.
והביאור בזה נראה, כאותו מעשה המסופר על הגר"א מוילנא זצ"ל, כשדיברו לפניו על החסידים ועל מעשיהם, היו מי שהוציאו דיבה על הצדיקים המפרשים חצאי פסוקים ואין הביאור עולה יפה בהמשך הפסוק, השיב להם הגר"א: אי משום הא לא אריא כי "פלשתים יוכיח", דהנה בתורה כתיב "ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים", ופירשו חז"ל (שמו"ר פר' כ, יא) שהשי"ת לא נהג עם בניו כדרך הארץ, שדרך כל הארץ מי שקונה עבדים קונה אותם על מנת שיהיו מרחיצין וסכין אותו וטוענין אותו ומאירין לפניו, אבל הקב"ה לא עשה כן לישראל אלא היה מרחיצן וסך אותן והלבישן ונשאן והאיר לפניהם, לכך נאמר "ולא נחם אלקים דרך ארץ", ואף על פי שלפי דרשה זו אין ביאור לתיבת "פלשתים" הכתוב בהמשך הפסוק, מכל מקום הדרש ידרש, כי הכתוב נמסר לחכמים שבכל דור ודור שאותו ידרשו כפי דעתם, ולהם נאה לדרוש גם כשנראה שאין כולו מתפרש על פי הדרשה.
ובזה י"ל, שהיתה כוונת הרה"ק מווארקא בתשובתו "פלשתים" שמאמרו אין צריך להתאים ולהתפרש בהמשך המשנה.
אמנם צדיקים (ראה בארות המים למהרצ"ה מרמינוב זצ"ל) הוסיפו לבאר המשך המשנה כך: "שנים שיושבים" אזי דווקא כשמידת ה"אין" שרויה ביניהם, דהיינו ששניהם בבחינת עפר ואפר ואין האחד מתנשא על חבירו, דווקא בכהאי גוונא ישיבתם כדברי תורה, אבל אם מסך הגאווה מבדיל ביניהם, הרי זה כמושב לצים.
