הרה"ק רבי מנחם נחום מטשערנאביל זיע"א בעל "מאור עיניים" י"א מרחשון תקנ"ח
אורו של רבי מנחם נחום זי"ע מטשרנאביל זרח בשנת ה' ת"צ בעיר נוֹרִינְסְק, במדינת ווהלין שבמערב אוקראינה, בה נולד לאביו רבי צבי זצ"ל, בנו של רבי נחום גאון זי"ע.
בעודו ילד נתייתם מאביו, והוא נתחנך על ברכי דודו אחי אביו. בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית ע"ה, שהיתה נכדתו של הגאון רבי יצחק שפירא זצוק"ל, מהרבנים המפרסמים בשעתו בעיר לובלין.
בהיותו אברך שמע את שמעה של תנועת החסידות אותה יסד והקים מרנא ורבנא הבעש"ט הק' זי"ע, ואט אט נמשך לבו להכיר את הדרך החדשה, עד שנסע אל רבנו הבעש"ט ונעשה לאחד מתלמידיו המבהקים. לאחר הסתלקותו של הבעש"ט בחג השבועות תק"כ, קבל את מרותו של ממשיך דרכו המגיד הגדול זי"ע ממעזריטש.
עוד בחיי רבו החל רבי מנחם נחום לנסע לעירות בווהלין לעורר את העם בדרשות מוסר וחסידות, וכך יצא שמו כהמגיד הגדול מטשרנאביל. לאחר הסתלקות רבו המגיד ממעזריטש זי"ע (י"ט כסלו תקל"ג), הוא החל לנהוג באדמורו"ת בנורינסק, לאחר מכן עבר לגור בפראהאביטש (פוהרבישצ'ה), וממנה עבר לעיר טשרנאביל שבצפון אוקראינה. רבים מהצדיקים בזמנו הסתופפו בצילו, ועל כך כתב לימים נכדו הרה"ק רבי יעקב ישראל טווערסקי זי"ע מטשערקאס, כי אצל סבו רבי מנחם נחום היה שלחן כבוד של צדיקים עטויי בגדי לבן.
ביום י"א מרחשון תקנ"ח עלתה נשמתו השמימה, ומנו"כ בבית העלמין בעיר טשרנוביל שבאוקראינה.
דברי תורתו של רבי מנחם נחום יצאו בספר "מאור עינים" אשר נחשב לאחד מספרי היסוד של החסידות. דברי תורתו על הש"ס הדפסו בסוף הספר 'מאור עינים', במדור "ישמח לב".
חוש הריח במעות של צדקה
חידוש מופלא אודות מצות נתינת צדקה כותב הרה"ק מטשרנוביל זיע"א בספרו 'מאור עינים' (פרשת מטות): כי באמת מי שיש לו חוש הריח הרוחני, ועיני שכל לו ולא עיני בשר, יראה ויסתכל שהמעות של אותן שאין נותנין צדקה כראוי מסריח ממש כדבר שלא נמלח ושוהא מבלי מלח.
וכבר ציינו דורשי רשומות, שאם רבינו המאור עינים כותב כן אודות מי שיש לו את העיניים הרוחניות יחד עם חוש הריח הרוחני, שהוא רואה ומריח שהכסף של הנמנעים מנתינת צדקה הוא עם ריח רע וסרחון כבשר שנתעפש וריחו הרע נודף, אין זאת אלא מפני שהוא עצמו ניחן היה בחושים רוחניים אלו, יען שהיה לו להמאור עינים חושים רוחניים נשגבים, חוש הריח וחוש הראיה, ואמר דיבורים אלו ממה שראה בעיניו והריח באפו ממש.
ידיעה מופלאה זו מסביר המאור עינים בהקדם דברי הגמרא במסכת כתובות (סו:): 'מתלין מתלא בירושלים: מלח ממון חסר'. והיינו, שהיו מושלים משל בירושלים: שהצדקה הרי היא כמלח, וכל הרוצה לשמור על ממונו, כשם שמלח שומר על המאכל, יחסר מממונו לצדקה. ולא זו בלבד שנתינת הצדקה שומרת על הממון שלא יאבד, הרי שהיא גם מגינה ומצילה על הכסף לבל יבאיש ויהיה ריחו רע.
