הרה"ק רבי ישראל פרידמן מרוזין זיע"א הסבא קדישא מרוז'ין ג' חשוון תרי"א
הסבא קדישא רבי ישראל ב"ר שלום שכנא פרידמן מרוז'ין אבי מכונה "הרוז'ינר" או "הרוז'ינאי", מייסד חסידות רוז'ין
נולד בעיירה פראהבישט שבאוקראינה פלך ויניצה, בג' בתשרי תקנ"ז, לאביו הרה"ק רבי שלום שכנא בן הרה"ק רבי אברהם המלאך ולאמו בת הרה"' רבי מנחם נחום מצ'רנוביל בעל ה"מאור עיניים".
כשהיה בן שש נפטר אביו, והוא גודל וחונך על ידי אחיו, הרה"ק רבי אברהם מפראהביטש. בהיותו בן שבע התארס עם בתו של רבי משה שהיה ראש ישיבה בברדיצ'ב ואחר כך היה רב בבוטושאן (בנו של רבי אליעזר ראש ישיבה בפינסק), ובהיותו בן 13 התקיימה חתונתו בבוטושאן. בהיותו בן ט"ז נפטר אחיו- רבי אברהם, ורבינו נתמנה כממלא מקומו.
את תחילת כהונתו כאדמו"ר עשה בפראהביטש, עיר מגורי אביו, משם עבר לסקווירא ומשם לרוז'ין עיירה בפלך זי'טומיר (כ-70 ק"מ דרומית לז'יטומיר), שעל שמה נתפרסם הוא ושושלתו אחריו.
באביב של שנת תקצ"ח, בעקבות הלשנה, נאסר על ידי שלטון הצאר. הוא הואשם שציווה להרוג שני מוסרים (יהודים שהיו מלשינים לשלטון על העלמות מס בקרב הקהילה היהודית ועל חייבי-גיוס לא רשומים במפקד אוכלוסין). לאחר כמעט שנתיים – בשנת ת"ר, הצליח לברוח מהמאסר בעזרת מתן שוחד שחסידיו נתנו למנהל בית הכלא, ולהבריח את הגבול הרוסי,
לאחר נדודים וטלטולים רבים וקשים התיישב, בשנת תר"ב, באחוזת "פוטוק" שבעיירה סדיגורה הסמוכה לעיר שבבוקובינה שבאותה תקופה הייתה חלק מהאימפריה האוסטרו הונגרית, שם המשיך את דרכו המלכותית.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה בג' חשון שנת תרי"א.
מה צריך לכוון בעת אמירת 'לשם יחוד'
מסופר על הרה"ק מרוזין זיע"א שנשאל בצעירותו מאביו [הרה"ק רבי שלום שכנא זצ"ל], מה הוא מכוון בעת אומרו "לשם יחוד" וכו' לפני קיום כל כל מצוה, ובפרט כשהוא אומר "ליחדא אות יו"ד ואות ה"ה באות ו"ו, ואות ה"ה ביחודא שלים" דמה כוונתו בזה?
השיב הרבי מרוז'ין לאביו ואמר, אבא, כוונות מרן האר"י ז"ל איני יודע, אולם כוונה פשוטה יש בידי, והיא להשתדל לקדש את עצמי ככל האפשר, עד כדי שגם העניינים הגשמיים נהפכים להיות לחלק מעבודת השי"ת, ולא לעשות הבדל ומחיצה ביניהם. וזה א"כ המכוון ב"לשם יחוד", שהרי בחלק הגשמי יש ג' חלקים והם, "אכילה שתיה ולינה", ובחלק הרוחני יש גם כן ג' חלקים, והם "תורה מצוה ועבודה", (עבודה זו תפילה שנאמר "ולעובדו בכל לבבכם" ודרשינן איזו היא עבודה שבלב זו תפילה), נמצא איפוא שבחלק הגשמי שהם "אכילה שתיה ולינה" בשלשתם יש את החלק האחד של שם השי"ת והוא י"ה, ואילו בחלק הרוחני "תורה מצוה ועבודה" יש את החלק השני של שם השי"ת ו"ה, וזה א"כ כוונת ה"לשם יחוד" ליחדא שם י"ה שיש בחלק הגשמי בשם ו"ה שיש בחלק הרוחני ביחודא שלים, שלא תהיה מחיצה והפרדה בין הגשמיות והרוחניות ושיהיה הכל למען שמו באהבה.
