הרה"ק רבי ישכר בער מראדאשיץ זי"ע ח"י סיון תר"ג

רבינו נולד בשנת תקכ"ה לאביו רבי יצחק ז"ל אשר על מציבתו חרות "איש תם וישר וירא ה'". אביו עוד זכה לשמש את הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, ומסופר שהמגיד הק' היה השדכן בין ר' יצחק לזוגתו, ואף הבטיח שיולד לו ממנה בן שיאיר את העולם.
כבר משחר נעוריו נודע רבינו בפרישותו וקדושתו, והיה רגיל לטבול במקוה בימי ילדותו אף בימות החורף והקור, במסירות נפש עצומה להשי"ת ולעבודתו.
מעת התמנותו לכהן ברבנות עיר ראדאשיץ נתפרסם שמו כפועל ישועות בקרב הארץ בהראותו אותות ומופתים להושיע אנשים ממצוקותיהם, ולרפא חולים מתחלואיהם, ורבים נקבצו והתדפקו על דלתו להתברך ולהיושע בכחו הגדול והקדוש. ואף בקרב גויי הארץ יצא שמעו לתהלה והיו משחרים לפתחו לעצה ולברכה. ורבינו העיד על עצמו שלכן מרבה הוא במופתים כי הוא נשלח לעולם הזה לפרסם אלקותו ית"ש בעולם.
רבינו נסתלק לשמי רום ביום י"ח סיון שנת תר"ג לפ"ק ומנוחתו כבוד בעיר ראדאשיץ, גם לאחר פטירתו נקבצו ובאו המונים להשתטח על קברו וראו שמה פלאות וישועות כמו בחיים חיותו.

כל זמן שֶׁהַזָּקָן הזה יהיה בעולם, לא יקחו את בני ישראל לצבא
בחורף האחרון לימי חייו של הסבא קדישא מראדשיץ זצ"ל שנת תר"ג, יצאה גזירה מפעטרבורג שכל אחד מחויב לעמוד על המבחן לעבודת הצבא.
וכשנתוודע הדבר להסבא קדישא הרעיש עולמות על זה לבטל הגזירה, ושלח חסיד עם ספר תורה בידו על הציון של היהודי הק' מפשיסחא זצ"ל לבקש רחמים שיתבטל הגזירה. (ידוע שהיהודי הק' מפשיסחא זצ"ל הבטיח לתלמידיו הקדושים לפני פטירתו, שאם יהיה חלילה עת צרה ליעקב אזי יאספו עשרה אנשים וילכו על קברו וס"ת עמהם, ויתפללו שמה וממנה יוושעו).
ובעת שהסב"ק ציוה לעשות כן, נגשו אליו מקצת מתלמידיו הק', ושאלו אותו ממה שאסר הנודע ביהודה (מה"ת או"ח סי' קט) לילך לבית הקברות עם ספר תורה שמא ימצא חסר אפילו אות אחת דיכול לגרום ריעותא ח"ו.
והשיב להם הסב"ק בזה הלשון: מה שאסר הנוב"י הוא מחשש שמא ימצא חסר, ועל זה אני סומך את עצמי על פשיטותו של היהודי הק' שציוה לעשות כן, שלא יארע שום ריעותא ח"ו. עכלה"ק.
והיה אז על שבת קודש פרשת ויגש בעיר פשעדבארז, ואמר בסעודת ליל שב"ק 'תורה' על הפסוק 'ויגש אליו יהודה' היינו שהכנסת ישראל שנקראים יהודה, נגשים לפני הקב"ה בתפילה, ואומרים "בי אדוני, ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני ואל יחר אפך בעבדך" שאל יחר חרון אפו בנו לגזור עלינו גזירה רעה ח"ו. "כי כמוך כפרעה" שאם תגזור ח"ו, יהיו צדיקים שיבטלו אותה, כמאמר חז"ל (ראה מו"ק טז:) הקב"ה גוזר והצדיק מבטלו, ואם כן ח"ו כביכול חלילה "מה פרעה גוזר ואינו מקיים" וכו', על כן מוטב שלא תגזור כלל.
ואח"כ אחז הסב"ק בזקנו, ואמר שמובטח הוא שכל זמן שהזקן הזה יהיה בעולם, לא יקחו את בני ישראל לצבא. וכן היה שאחר השבת בא שליח מיוחד מפיעטרקוב מאנשי שלומו עם ידיעה כי נתבטלה הגזירה.
(נפלאות הסב"ק מראדשיץ עמ' כט)

רפואה בלחם ומים
מסופר על הסבא קדישא הרה"ק רבי יששכר בער מראדאשיץ זיע"א, גופא דעובדא הכי הוה, כשזכה פעם הראשונה לגילוי אליהו, שקיבל על עצמו שלא לפשוט ידו לבקש מתנת בשר ודם, מתוך ידיעה דמה שנקצב לו יקבל מידו יתברך שמו הפתוחה הקדושה והרחבה, ורצו מן השמים לנסותו ונסבב הדבר שאף אחד לא יביא לו כלום, והיה שרוי בצום משך כמה ימים, כשבנוסף לכך שרר אז קור מקפיא ולא היה לו במה לחמם את הדירה, אבל הוא לא ביקש מאף אחד, ועד שהגיע לכלות הכוחות ובכל זאת עמד בשלו ואמר: אם ברצונו יתברך שמו לקחת אותי מן העולם, הנני מוכן ומזומן לכך, אבל בשום אופן לא אעבור על הקבלה טובה שקבלתי עלי, והתחיל כבר לעשות הכנות ולכוון הכוונות שצריכים לכוין קודם יציאת נשמה. ובתוך כך נפרצה הדלת על ידי אליהו הנביא שהכניס לתוך פיו יין שרף ומיני מרקחת להשיב את נפשו, וגם הסיק את התנור, וגילה לו שהיה זה נסיון מן השמים, ושמעתה אכן לא יצטרך לבקש כי ייצא טבעו בעולם והכל ירוצו אחריו להנות אותו מנכסיהם.
והגיד על כך הרה"ק מצאנז קלויזנבורג זיע"א ('שפע חיים' פרשת תולדות תשכ"ו): וכן נהגו כל הצדיקים שלא לבקש מתנת בשר ודם, כי רצו לקבל מחיתם מיד הבורא ית"ש בעצמו, וכאמור (תהלים קמה טז) 'פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון', שכביכול מזין את האדם ומכניס מאכלו לתוך הפה ממש, דמי שראוי לכך אינו זקוק לשום נברא ואינו צריך אפילו ללכת וליקח את מזונו. וזה שאמר הכתוב (תהלים קיב א-ג) 'אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאוד' וגו', ולפי שהוא חפץ רק במצוות ה' זוכה אשר 'הון ועושר בביתו' ואינו צרך לצאת ולבקש טרפו. וגם יבואר 'אשרי איש ירא את ה'' וגו', שביראתו ובבטחונו החזק באלקיו הוא מבקש 'הון ועושר בביתו' דייקא, שאינו רוצה מה שלא מגיע אליו לתך הבית ואינו פושט ידו לקבל מתנת בשר ודם.
(ספיר ויהלום נח ע"ט - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)