הרה"ק רבי יעקב יצחק דן לנדאו זיע"א הי"ד ד' חשוון תש"ד
רבינו נולד בזאלושין בשנת תרמ"ב לאביו הרה"ק רבי אלימלך מנחם מענדל זי"ע, ונקרא שמו בישראל יצחק דן. מילדותו ניבטו בו הנהגות נשגבות, אהבת ישראל לצד חריפות ובקיאות. קנה ידיעה רחבה בים התלמוד כאחד הצורבים המופלגים בעדת חסידי אלכסנדר.
זכה לנסוע פעמים מספר עם אביו הרבי מסטריקוב לרבו, הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א. בהיותו כבן חמש חלה, ואביו מיהר להזכירו אצל רבו באלכסנדר, כשהביט הרבי בקוויטל, נענה בתמיהה, "יצחק, דין, רק דין", וציווה להוסיף את השם יעקב, מני אז נקרא שמו 'יעקב יצחק דן'.
בן שתים עשרה שנה היה עת נסתלק רבי יחיאל מאלכסנדר, מאז המשיך להסתופף בצל בנו, ה"ישמח ישראל" זיע"א. אל רבו זה היה דבוק ומקושר בלב ונפש, כל ימיו הרבה להזכירו ביראה ובאהבה, אף רבו החזיר לו אהבה עזה והיה קרוב אצלו מאד. רבנו היה חתנו של החסיד הנודע רבי משה ארנברג זצ"ל.
בהיותו בן עשרים ושמונה נסתלק בחטף אחיו הגדול רבי אברהם אביגדור זצ"ל, שכיהן כרבה של קינוב לבית עולמו, והוא אך בן שלושים שנה בהשאירו אחריו עדה מיותמת, בני הקהילה ביקשו מרבינו שימלא את מקומו, מני אז נודע שמו לתהילה ברחבי פולין כ"הרב מקינוב".
כאשר פרצה מגיפה בעיר אוסטרובצה, שהה הרה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה זיע"א בבית רבנו תקופה ארוכה, כשנפשו נקשרה בנפשו והוא מרבה להשתעשע עמו בעומקה של הלכה. כן הרה"ק רבי משה יחיאל מאוז'רוב זיע"א, כשהיה מזדמן לעיירה קינוב הסמוכה לאוז'רוב, היה מבקר בבית רבינו ומפלפל עמו ארוכות בלימוד.
בקינוב לא ארכו הימים, עקב דליקה גדולה שהחריבה את העיר כליל, נאלץ רבנו לעקור ממנה, בהמשך נתבקש על ידי אביו הרבי לעמוד על ימינו בחצר הקודש בעיר "זגיערש". שם פעל בכל ענייני הכלל המסועפים בחצר סטריקוב, כשמפעם לפעם נשלח בפקודת אביו לצרכי צדקה והכנסת כלה ברחבי פולין.
בזגיערש פעל בכל עוז לפיתוחה של ישיבת "בית אהרן", שהוא עמד בראשותה ומסר בה שיעורים תמידין כסדרן, עד מהרה יצא שמה הטוב למרחקים, כשהיא מושכת את טובי בניה של חסידי סטריקוב, כאשר התרחב גבולה בתלמידים, נפתח לישיבה סניף נוסף בעיר 'וולאה'.
מלבד ההנהגה הרוחנית, נשא רבינו אף את העול הגשמי שהלך וגדל ככל שנתרבו תלמידי הישיבה, אף "בית התבשיל" הוקם בסמוך לבנין הישיבה, לרווחת התלמידים שיוכלו לסעוד על שולחן הישיבה באורח קבע, ולא יצטרכו לשולחנם של אחרים כנהוג באותם הימים.
עם הסתלקותו הפתאומית של אביו הרבי בי"ט שבט תרצ"ו, הכתירוהו חסידי סטריקוב כאלוף לראשם, כשהם מתבטלים אליו ומקבלים את מרותו עליהם.
על כס ההנהגה המשיך בדרך אביו הקדוש, כל חסיד מצא בו אב רחום ואוזן קשבת, רבים שלא נמנו על עדת חסידיו, היו נוסעים תכופות לחצרו להיוועץ בעניינים שונים.
כאביו הקדוש, קשור היה בעבותות אהבה בכל נימי נפשו לארץ הקודש וליושביה, כשהוא שולח סכומי כסף גדולים להחזקת יושבי ארץ ישראל בכלל ובני ירושלים עיה"ק בפרט.
כאשר שהה בירושלים עם אביו כארבעה חדשים, הלך ברגש קודש מדי שבת אל הכותל המערבי, שם היה מתרפק בתחנונים לישועתן של ישראל. רושם עז הותיר על לב יקירי ירושלים שנשאו בזכרונם את תפילתו הנרגשת על יד שריד בית מקדשנו שנים רבות.
את הבאים לעצה והדרכה בעניינים פרטיים הפנה רבנו אל בנו הגדול, רבי טוביה יוסף הי"ד, כשהוא מסתגר בחדרו ומתמסר רק לצורכי הכלל. באזני אחד החסידים שבא מארץ הקודש להסתופף בצילו אמר, "אומרים שלא יהיה כלום, הרי רואים את הצרות לפני העיניים, רק צריכים לבקש והרווח לנו ה' אלוקינו מהרה מכל צרותינו, שהצרה תעבור מהר", אף הכין לעצמו מזוודה קטנה מלאה בחפצי קודש, ספר תורה זעיר, תפילין, וכמה מכתבי ידו.
עם פרוץ המלחמה עבר ללוד'ז הגדולה, בה היה קל יותר להסתתר מפני הצוררים. גם בהיותו גולה בלוד'ז, היה רבנו אבן משיכה לחסידיו הרבים, בסתר ובהיחבא ניהל את שולחנותיו והרעיף טללי תחיה על יהודי לודז'.
עם הגיעו לווארשא בימי החנוכה, המשיך בדאגתו לכלל, תושבי העיר שמצבם החומרי עוד היה שפיר, נצטוו על ידו לתת מפיתם עבור הפליטים הרבים שהגיעו בעירום וחוסר כל. נטל חלק בפעולות הארגונים שפעלו בתוככי גטו וורשה, בפרט בארגון "עזרת תורה" שעסק בהושטת סיוע לרבנים ותלמידי חכם שהגיעו לפת לחם.
בחפצו להישאר עם הרבים בצרתם, לא אבה להימלט מתחומי פולין חרף המאמצים שהשתדלו חסידי סטריקוב בארץ הקודש להצלתו.
גם בתוך הבונקר אליו הזדמן בימי הפסח תש"ג בזמן "חיסול" הגיטו, עודד וחיזק ללא הרף, אמר כי יש בידו הוכחה על פי קבלה, כי בשנת תש"ג תתחיל מפלתו של היטלר הרשע, והשמיע גימטריא בזה, ראשי תיבות של 'רוב גאונך תהרוס קמיך', בגימטריא תש"ג. ואכן, מפלתו של אותו רשע בחזיתות העולם השונות החלה באותה שנה.
כל ימות אותו חג הפסח ניזון מאבקת סוכר, הואיל ולא היה בנמצא מזון אחר כשר לפסח, אף על פי כן היו נסוכות על פניו שמחת החג ותקוות הישועה. הוא הביא עמו לבונקר ספר תורה קטן, ממנו קרא את קריאות תורה של יום טוב.
לפי עדות ר' אברהם הנדל ז"ל, ביום ד' מר חשוון חשכו המאורות, רבנו הקדוש זי"ע והרה"ק ה"חובת התלמידים" מפיאסצנה זיע"א, עלו ונתעלו בלהב אש השמימה בטרבלינקה, הי"ד. (הרב חיים צבי שיינבך, אלה אזכרה)
הברכה של 'ברעב זנתנו'
מרן אדמו"ר מסטריקוב זצוק"ל אמר בשם אביו הרה"ק רבי יעקב יצחק דן הי"ד ששמע מפי מרן אדמו"ר בעל 'ישמח ישראל' זצ"ל על הפסוק שאומרים בנשמת בתפילת שבת "ברעב זנתנו", שהוא לכאורה דבר והיפוכו. אלא הסביר ה'ישמח ישראל', על ידי הרעב, נתת לנו חשק ותיאבון. וזו הברכה.
