הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א המגיד מזלאטשוב כ"ה אלול תקמ"ג
הרה"ק מו"ה רבי יחיאל מיכל המגיד מזלאטשוב זי"ע נולד בשנת תפ"א בבראדי, לאביו הרה"ק המוכיח רבי יצחק מדראהביטש זי"ע. בצעירותו עלה ונתעלה בתורה ובקדושה מפי אביו.
אח"כ היה מהאריות שבחבורת לומדי הקלויז הנודע בבראדי, ראש הקלויז הגאון רבי חיים צאנזר העיד שהינו לומד תורה לשמו, זכה להסתופף בצל מרן הבעש״ט, אשר העיד בו שלא טעם טעם חטא מימיו.
אחר פטירת הבעש״ט הסתופף בצל המגיד הק' ממעזריטש כפי שהראו לו משמים. נודע כמגיד מישרים. היה נודד מעיר לעיר ומוכיח את העם בדרשותיו. וקירב רבים לתורת השם.
גדולי דורו חרדו לשמו, והרה"ק הרבי ר' אלימלך זי"ע התבטא שכאשר הוא לובש את מלבושו לקראת התפילה ומחבר את הקרסים הינו ממשיך שפע למעלה לשמונים אלף כיתות מלאכים והוא חיותם.
רבים היו תלמידיו הקדושים, וביניהם החוזה מלובלין, ה"סבא" משפאלי, הרה"ק מאפטא, הרה"ק ר' ארון לייב מפרימשלאן, הרה"ק ר' מרדכי'לה נשכיזער, ועוד רבים.
בעת רעוא דרעוין בשב"ק פרשת ניצבים וילך כ"ה באלול תקמ"א, השיב נפשו לאלקים בקראו "שמע ישראל". ועל מצבתו נרשם שנת ו"קמת" (כנראה עם הכולל) ועלית אל המקום.
זכה להעמיד חמשת בנים קדושים, שעליהם אמר "הבאתי לעולם ה' בנים כנגד ה' חומשי תורה, הרה"ק רבי יוסף מיאמפלא, רבי יצחק מראדוויל, רבי זאב מזאבאריז', רבי משה מזוויהעל, ורבי מרדכי מקערמניץ, זכותם יגן עלינו.
דברי תורתו נאספו בספר "מים רבים" "תורת המגיד מזלאטשוב".
הטעם שעיניו של אדם רגישות לעפר
כתבו הספרים הקדושים, שהזהירות הגדולה ביותר צריך על העיניים שהן הרגישות ביותר, וכה שח הרה"ק המגיד מזלאטשוב זי"ע, שבכל גופו של אדם אין שום אבר שינזק אם יכנס לשם מעט עפר חוץ מהעיניים, שאם יכנס לשם עפר יכול הדבר להביאו לכלל סכנה, כי עיניו של אדם הם אבר נעלה ובה משכן שכינה, לכן אפילו מעט מן העפר מזיקו, [אך במיתתו שוב ממלאים לו עפר בעיניו כי השכינה כבר נסתלקה משם] עכ"ד.
מדוע לא רצה לקבל תמיכה קבוע מידי בשר ודם
מסופר על הרה"ק רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב זיע"א, שבצעירותו היה חי בדחקות איומה, עד כדי כך שבני ביתו היו רעבים לפת לחם ממש, אך כל זה לא היה מפריע בעדו מלעסוק בתורה ועבודה ביום ובלילה.
פעם הגיע איזה יהודי נכבד לביתו בכדי להיזכר לפניו בדבר ישועה ורחמים, ומה מאד גדלה תדהמתו בראותו את גודל הדחקות והעניות השוררת בביתו של הצדיק, ומה גם לאחר שהרבנית תיארה בפניו את גודל הלחץ זו הדחק אשר כבר עבר את כל כח הסבל. הלה שמע את הכל וייחם לבבו בקרבו ופנה אל הרבנית ואמר לה: אני מקבל על עצמי לכלכל אתכם בהרחבה, ומעתה אל תפריעי את בעלך הקדוש בענייני הפרנסה כי אם תבואי אלי כל שבוע ואתן לך סכום נכבד שיספיק בהרחבה על כל הצטרכויות. ואכן ההוא קיים את הבטחתו במלואה ודאג לכל מחסורם בכבוד ובהרחבה.
עברו כמה שבועות מאז והרבנית מתפלאת לראות כי בעלה אינו שואל כלל מהיכן כל ההרחבה הזאת בתקופה האחרונה, עד שהרהיבה עוז ושאלה אותו, האמנם אין אתה מבחין שלאחרונה איני מטרידה אותך כלל מענייני הפרנסה, מדוע אינך מתעניין כלל על הדבר. ותוך כדי כך סיפרה לו על פלוני שהתחיל לדאוג לכל צרכיהם ושולח להם כל שבוע סכום נכבד למחייתם.
שמע הצדיק את הדברים ופניו נשתנו לרעה והתחיל לטעון לנוכח אשתו: מה עשית לי, הלא עד עכשיו הייתי תלוי תמיד בחסדי ה' יתברך כמאמר הגמרא (חולין פד:) שאשתו ובניו של אדם תלויים בו והוא תלוי במי שאמר והיה העולם, ולכן כל אימת שהיה מצב הפרנסה דחוק ידעתי כי הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי, ובעת שכזאת הייתי מפשפש במעשי ועוסק בתשובה עד שהקב"ה היה מקבל את תפילתי ושולח לי מחייתי, וכך הייתי כל ימי קרוב אל ה'. אך כאשר בא פלוני זה ושולח לי בקביעות את כל הצטרכותי הרי נגזל ממני חלק זה של ההתקרבות לבוראינו יתברך.
