הרה"ק רבי חיים מאיר האגר מויז'ניץ זי"ע בעל ה'אמרי חיים' ט' ניסן תשל"ב
הרה"ק רבי חיים מאיר מויזניץ בעל האמרי חיים זי"ע, נולד בשנת תרמ"ח בעיירה הקטנה ויז'ניץ שבגבול רומניה וגליציה. לאביו רבי ישראל בעל "אהבת ישראל", בן אחר בן לשלשלת ויז'ניץ-קוסוב עד רבי יעקב קאפל, מתלמידי הבעל שם טוב.
גם במעלליו התנכר הנער וכל רואיו העידו עליו שלגדולות נוצר. הוא חונן במוח חריף, בהתמדה עצומה ובלב רגיש מלא חמלה על כל אחד ואחד מישראל.
בגיל שבע עשרה לקח אותו רבי זאב מראחמיסטריבקא כחתן לבתו, מספר שנים ישב בבית חותנו והשתלם בתורה וחסידות. כעבור חמש שנים התמנה כרבה של העיר ווילחאוויץ שבמרמורוש ופעל שם גדולות ונצורות לביצור חומת הדת.
בפטירת אביו בשנת תרצ"ו מילא את מקומו כאדמו"ר מויז'ניץ בגרוסוורדיין. אישיותו הנעימה והזכה משכה אליו עם רב של אלפי חסידים. הוא גם יסד ישיבה גדולה בעיר והצליח להעמיד תלמידים הגונים משך שלושת שנות קיומה. עם פרוץ מלחמת העולם השניה וריבוי צרות, יגון ואנחה, שימש ביתו כמרכז לפליטי חרב שהצליחו להמלט מעמק הבכא והרבי הקדיש כל זמנו ומרצו להקלת סבלם.
בתש"ד פלשו הנאצים לגרוסוורדיין, תיכף גזרו גזירות נוראות על היהודים והרדיפות והנגישות נתרבו מיום ליום. בנסי נסים נמלט הרבי עם משפחתו לבוקארעסט, בירת רומניה, בכוונה לעלות ארצה, שנתגשמה רק כעבור שנים עקב בעיות בקבלת ויזות מארצות המעבר. בתקופת ישיבתו בעיר הפיח הרבי רוח חיים בעצמות היבשות של המון יהודים שצרות השואה השפיעו עליהם לרעה והוא, בפניו המאירות ואהבתו המופלגת לכל אשר בשם ישראל יכונה, הצליח לחולל מהפיכה נפשית אצלם ורבים השיב מעוון.
אחר החורבן שב לגרוסוורדיין וחזר ויסד את ישיבתו, אולם, השתלטותם של הקומוניסטים על המדינה שינתה את תוכניתו והתחיל במסע לזרז את אנשיו לעלות לארץ הקודש. בשלהי שנת תש"ז הגיע ארצה וקבע את מושבו בתל אביב.
אבל לא ארכו לו שם הימים ותיכף התחיל בתכניתו הגדולה לבנות שיכון חסידי בבני ברק, ואכן, חפץ ה' בידו הצליח ובשנת תש"י עבור לקריה החדשה.
משך השנים הצליח הרבי לבנות מוסדות מסועפים וכל צרכי הדת ומוסדות חסד מכל הסוגים באופן נעלה. חסידות ויזניץ פרחה ועלתה מיום ליום וגם בערים אחרות נפתחו להם סניפים, ואכן זכה הרבי לראות נחת מפרי עמליו.
נפטר זקן ושבע ימים בט' ניסן תשל"ב.
לעשות את השבת – בשירות ותשבחות לא-ל חי
על הפסוק (שמות לה א): 'וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם', הגיד הרה"ק רבי חיים מאיר מויזניץ זיע"א שיש כאן רמז לישב בשבת אחים בשירות ותשבחות לאבינו שבשמים. ואלו דבריו בספרו 'אמרי חיים' (ליקוטים): דייקו המפרשים מהו 'לעשות אותם', הלא מצות שבת הוא בשב ואל תעשה, כמו שנאמר בסמוך 'וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון', ואפשר לומר דבודאי ישנו לשבת גם בקום ועשה, וכמו שנאמר בפרשת תשא 'לעשות את השבת', והוא ע"י שמתאספים יחד באהבה ואחוה, לשיר שירות ותשבחות להבורא ית"ש. והוא העשיה של שבת קודש.
אמנם עשיה כזו לענגו ולקדשו בהלל והודאה בישיבת חברים באחדות להודות לה' ית"ש בחיות דקדושה לכבוד שבת קודש ולשם ה', אי אפשר לצוות עליה בטרם טעמו טעמה. ולזה כאן כשבא משה רבינו ע"ה לצוות להם על זה הוכרח מקודם להקהיל קהלות בשבת קודש, כדי להראות להם דוגמא לעבודת קודש זו. וזהו 'ויקהל משה את כל עדת בני ישראל, ויאמר אליהם' כמורה באצבע, 'אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם', כדברים האלה וכאסיפה זו שראיתם בעצמכם כזאת עליכם לעשות בכל שבת קודש.
(ספיר ויהלום פר' ויקהל תש"פ - הגה"ח רבי מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)
'פתח' בכוס של ברכה, ו'סיים' בשחיטה...
באחת הערים הזקין השוחט והיו ידיו מרטטות, הסבירו לו התושבים בצורה עדינה כי עליו לעזוב את משרתו היות והוא רועד בשעת השחיטה. אכן אין אדם רואה פסול על עצמו, והשוחט התחיל לתרץ את עצמו כי בשעה שהוא מחזיק בסכין, הוא תופס אותה היטב, ואין כל חשש ופקפוק בשחיטתו.
באחד הימים הגיע לעיר זו מרן הרה"ק בעל אמרי חיים' מויז'ניץ זצ"ל והתאכסן אצל אותו שוחט. תושבי העיר גילו להרבי ממעשי השוחט, וביקשוהו שיורה לו להתפטר מתפקידו. שתק הרבי ולא הגיב מאומה, לא הן ולא לאו. התפלאו אנשי המקום על אדישותו בשעה שהדבר נוגע לחשש נבילות וטריפות, אולם התעלומה נפתרה לאחר מספר ימים.
הרבי מויז'ניץ נשאר לשבות במקום, וכשסיים את עריכת שולחנו הטהור בליל שב"ק, כיבד את השוחט הזקן בברכת המזון, והגיש לו את כוס היין. כשנטל השוחט את הכוס, רעדה ידו והיין החל לגלוש מהכוס... עתה הבינו כולם את המלכודת ששם הרבי לאותו שוחט באין אומר ובאין דברים. כאשר סיים לברך את ברכת המזון, הודיע השוחט להרבי, כי החליט כעת להניח את סכין השחיטה ולהפסיק מעתה את מלאכת השחיטה...
כך פעל הרבי מויז'ניץ בחכמתו בדרך שלום ובלי מחלוקת.
