הרה"ק רבי זאב טווערסקי זי"ע האדמו"ר מראחמיסטריווקא כ' סיון תרצ"ז

רבינו נולד בשנת תקכ"ה לאביו רבי יצחק ז"ל אשר על מציבתו חרות "איש תם וישר וירא ה'". אביו עוד זכה לשמש את הרה"ק המגיד ממעזריטש זי"ע, ומסופר שהמגיד הק' היה השדכן בין ר' יצחק לזוגתו, ואף הבטיח שיולד לו ממנה בן שיאיר את העולם.
כבר משחר נעוריו נודע רבינו בפרישותו וקדושתו, והיה רגיל לטבול במקוה בימי ילדותו אף בימות החורף והקור, במסירות נפש עצומה להשי"ת ולעבודתו.
הרה"ק רבי זאב המכונה רבי וועלוועלי מראחמסטריווקא זי"ע, נולד ביום ה' באדר תרי"א לאביו הרה"ק רבי יוחנן מראחמסטריווקא זי"ע צעיר בניו של הרה"ק רבי מרדכי מטשערנאביל זיע"א.
בהגיעו לפרקו נשא את הרבנית בת שבע ע"ה בת הרה"ק רבי ישעי' משולם זוסיא מטשערנאביל זצ"ל.
בזיוו"ש נשא את הרבנית צפורה ברכה בת הרה"ק רבי יעקב שמשון חודרוב מבאהפאלי זצ"ל.
עוד בחיי אביו וע"פ פקודתו, קיבל סמיכה מדודו הרה"ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע, ומאז החל בהנהגת עדת ישורון. עם הסתלקות אביו הק' בשנת תרנ"ה, מילא מקומו בראחמסטריווקא יחד עם אחיו הק'. בשנות הזעם כאשר הקומוניסטים עלו לשלטון ברוסיה נמלט לעיר זלאטאפאלי מחמת המציק. בשנת תרצ"ד זכה להנצל מעמק הבכא, עלה לארצנו הקדושה והתיישב בעיה"ק ירושלים ת"ו. (אחרי ששנים מאחיו עלו לארה"ק לפניו, ה"ה: אחיו הרה"ק רבי מרדכי זי"ע שעלה לראשונה בשנת תרס"ד, נפצע בפסח תר"פ בידי פורעים ערביים בדרכו אל הכותל המערבי, ונפטר בי"א באייר. ואחיו הרה"ק רבי מנחם נחום זי"ע שעלה בשנת תרפ"ד, ונפטר בכ"ח שבט תרצ"ו).
הרה"ק נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ' בסיון תרצ"ז, בשנתו הפ"ז, ומנו"כ באהל צדיקי בית ראחמסטריווקא שבמרומי הר הזיתים.

פסק לדודו מסקווירא שיכול לשבת כשליח ציבור
לגאונותו למדנותו ובקיאותו יצא שם בכל קצוי תבל. והוא התקבל בתור פוסק הלכה מוכר ובפרט בחצר טשערנאביל, שם השתמשו בו כפוסק ומכריע.
אחד מפסקיו הנודעים הוא הפסק שפסק לדודו הרה"ק רבי יצחק מסקווירא זי"ע. בסוף ימיו סבל מוהר"י מחולשה יתירה ברגליו, עד שגם בתפילתו לא יכל לעמוד והוכרח לשבת. בעקבות זאת פסק מלשמש כש"ץ, כדי לא לעבור לפני התיבה בישיבה.
מאוחר יותר פנה אל בן אחיו - רבינו - אם ע"פ ההלכה מותר לש"ץ לשבת? תשובת רבינו היתה שחובתו של ר"י היא להתפלל לפני העמוד, שכן כל הסיבה לאסור התפילה בישיבה הוא רק מפני פגיעה בכבוד הציבור, ואין הדברים אמורים לשליח ציבור כר"י שתפילתו כש"ץ היא היא כבוד הציבור. ואף שאין בכחו להתפלל מעומד מפני חולשתו, כבוד הציבור הוא כשמתפלל אפילו כשהוא יושב. דודו מוהר"י קיבל את הפסק והתנהג לפיו להתפלל כש"ץ כשהוא מיושב.
(ירחון "אז נדברו", סיון תנש"א)

מרוב דבקות בתפילה לא התעוררה אצלו שום התרגשות
סיפר מרן אדמו"ר האמרי חיים מויז'ניץ זי"ע, כי בשנת תרצ"ה הגיע לארץ ישראל לבקר אצל חותנו הרה"ק ר' וועלוועלי זצ"ל – לאחר עשרות שנים שלא נפגשו, כי הרה"ק התגורר ברוסיה והגבולות היו סגורים. היה מספר על שני דברים שעוררו אצלו התפעלות מחותנו: ראשית, כי הוא הגיע אליו ומצאו בבית המדרש בהתפללו תפילת ערבית, והבחין, שכניסתו לא עוררה אצל חותנו שום התרגשות, ולא היה ניכר על פניו כל סימן של שמחה – אף שלא התראו זה עם זה יותר מעשרים שנה. כל זה מרוב דבקות חמיו בתפילה להשי"ת. רק לאחר התפילה קיבל את פניו בשמחה רבה.
דבר שני הפליאו, כי בליל חג השבועות, ראה את חותנו יושב על מרפסת ביתו ואומר תיקון ליל שבועות, כשעל פניו דבקות נפלאה. הוא לא קם ממקומו במשך יותר משש שעות ואמר בעמקות המחשבה. והאמרי חיים הפליא את הדבר ואמר: א-יוד ביי אזא עלטער. [-יהודי בגיל כזה, היה אז בשנתו ה-פ"ה].
(שרפי קודש, עמ' תקסו)