הרה"ק רבי ברוך מקוסוב זיע"א בעל יסוד האמונה, עמוד העבודה י"ג חשון תקמ"ב
שלושה אחים גדולים וצדיקים חיו בתקופת הרה"ק הבעל שם טוב זיע"א, האחד שמו רבי משה אב"ד קיטוב, השני רבי חיים מהורודענקא, והשלישי רבי אברהם מקאסוב. שם אביהם היה רבי שלמה, אודות האב אין ידוע כלום, וגם אודות הבנים הנעלם יותר מהגלוי.
אמנם על רבי משה ידוע שנולד בשנת תמ"ח, כאשר שימש ברבנות קיטוב, היה הרה"ק רבי אברהם גרשון מקיטוב גיסו של הבעש"ט דיין בבית דינו, והיה לו שייכות קרובה למרן קודש הקדשים הבעש"ט. רבינו מביא בשמו הרבה ענינים בספר נחמד ונעים, גם בספה"ק תולדות יעקב יוסף פרשת תזריע עמוד שטו הובא ענין בשמו, בספר בוצינא דנהורא יש מכתב מהבעש"ט אל רבי משה.
על פי המקובל בקיטוב, היה הוא האיש שגילה לרבים את דמותו האמיתית של הבעל שם טוב הקדוש, "כי היה רבו וקשיש מניה, והודיע טבעו בעולם".
הבן השלישי רבי אברהם מקאסוב, לא ידענו אודותו כי אם מה שכותב עליו בנו רבינו, בספרו נחמד ונעים פרשת ויגש, "אדוני אבי מורי, אביר הרועים, מוכתר ומושלם בכל חכמה וחידה".
רבינו נולד בבית רבי אברהם, ויקרא שמו ברוך, ברבות הימים נתקבל למגיד בעיר קאסוב, ואז נודע שמו בשם רבי ברוך מוכיח (תולדות יעקב יוסף), או רבי ברוך מקאסוב. לא ידוע מי היו רבותיו, בספרו נחמד ונעים, מביא הרבה דברים ששמע מדודו הרה"ק רבי משה מקיטוב, וקוראו דודי החסיד המפורסם.
רבינו ראה את תעודת חייו בקירוב לבבות ישראל לאביהם שבשמים, ובעמידתו בפרץ נגד סכנות הזמן, היה דרשן מצוין, ונפק מפומיה זקוקין דנורא זו תורה, לעדת ישראל, הוצק חן בשפתותיו להסבירה, ביראת ה' הטהורה, הכינה וגם חקרה, מוכיח לרבים בדרך הישרה, מתאוים בכל עת לשמעו ולזכרה, כי ברוך הוא וברוך טעמו, חיים זכה לשמרה. (לשון תלמידו רבי אריה לייב אב"ד בוטשאן בהסכמתו על ספרו)
רבינו נסתלק לבית עולמו ביום י"ג חשון תק"מ, ומנוחתו כבוד בעיר קאסוב, שלא כרוב המצבות בבית החיים, נשתמרה מצבתו בשלימותה ולידה מצבת אשתו הרבנית. השאיר אחיריו את ספריו יסוד האמונה, עמוד עבודה, נחמד ונעים. (תולדותיו שנדפסו בהקדמת ספריו, יסוד האמונה ועמוד העבודה, ימי זכרון).
מלחמתו בנוכל יעקב פראנק שר"י
רבינו חי בתקופה שבה פעל הרשע הנוכל יעקב פראנק שר"י, שהצליח להטות אחריו הרבה משלומי אמוני ישראל. רבינו עשה ופעל למען ה' ותורתו להשיב רבים מעוון, ולהצילם מליפול לרשת שטמנו להם. עשה לדרך פעמיו, ונסע על פני עיירות וכפרים, ובכל מקום השמיע הוד קולו, קול חוצב להבות אש, להתריע מפני מכה מהלכת הכובשת לבבות, ולהסיר את הלוט מעל פני הנוכל יעקב פראנק שר"י.
הסיבה העיקרית שהביאה את החורבן באמונת ש"צ, לפי מה שאמרו גדולי ישראל בימיהם, היה שהגשימו הרבה מושגים בקבלה, ופירשו דברים נעלים ונעלמים כפשוטם. ש"צ בעצמו חיבר ספר בקבלה, בו סילף וגישם הרבה ענינים, אחריו בא הרשע נחמיה חיון שר"י המכונה נח"ש, וחיבר גם הוא ספרים בדרכו.
המקובל רבי יוסף אירגאס זצ"ל יצא נגדו בשנת תע"ה במלחמת חרמה, בשני ספריו 'תוכחת מגולה', ו'הצד נחש', בספרים אלו מוכיחו ומברר איך שמהפך דברי אלקים חיים ומגשמם.
רבי יוסף לא הסתפק בעריכת קרב נגד איש טמא זה, כי ידע והרגיש שחובת השעה היא ללמד דעת את העם להדריכם בנתיבות יושר בלימוד הזהר והקבלה, כדי שלא יבואו לידי ספיקות ולא יכשלו במכשול ההגשמה שהיא שורש המכה.
כך הבטיח בקונטרסו תוכחת מגולה, ואם יגזור ה' בחיים, אנכי הרכיל אגלה סוד הכמוס ורמוז בעניינים הללו, מהו עמעום, מהו מקום פנוי, מהו צינור, התפשטות, הסתלקות, זווג ועיבור וכנויים אחרים כאלה, כדי להציל התלמידים מן המכשולות, שלא יכשלו ויתלכדו ברשת הטעות והשיבוש.
על כן עמד רבינו, וחיבר את ספרו הקדוש יסוד האמונה, בו הסביר את הענינים בקבלה בדברי האר"י הקדוש, ובכחו הגדול השכיל לפרש את דבריו על פי יסודות השכליים שקבע הרמ"ק בספריו, הראה איך כל מושג מסודות האר"י המדברים בלשון הגשמה, כוונתם על ענין שכלי ורוחני, מופשט מכל גשם.
