הרה"ק רבי אריה לייב משפולא זי"ע הסבא משפולי ו' בתשרי תשנ"ב
הרה"ק רבי אריה לייב משפולא זי"ע נולד בשנת תפ"ה לאבי רבי ברוך, שהתגורר בכפר סמוך לאומן, כמוכסן אצל הגראף פוטוצקי.
מסופר שהבעש"ט הק' זי"ע ביקר בדירתו של רבי ברוך טרם שנתגלה, לאחר שנתגלה היה רבי ברוך מראשוני מעריציו. הוא ביקש מהבעש"ט זי"ע שיברכו בבן, והבעש"ט הבטיחו שיולד לו בן שיזכה לנשמת המהר"ל מפראג, ועל כן נקרא הילד בשם אריה לייב. כמו"כ מסופר שהבעש"ט זי"ע השתתף בהברית וברכו שיהיה בבחי' "אברהם זקן" דהיינו בא לכל ישראל, ומאז נתכנה הילד בתואר "זיידע" שדבק בו כל ימי חייו ונתפרסם בעולם כה"שפולע זיידע".
בהתאם לצוואתו לא הועמדה שום מצבה על קברו, והניחו רק ארון גדול ועליו כתוב יום פטירתו. נערץ ונקדש בכל העולם, זקן ושבע ימים - בן פ"ז שנה - נסתלק הסבא קדישא משפאלא.
בשדה הריקוד היה בבחינת חד בדרא
מנגן מופלא היה הסבא קדישא משפאלי, אך בשדה הריקוד היה בבחינת חד בדרא. סוד הריקוד הקדוש נמסר לו וכך היה מרקד את המסובכים שבריקודים בקלילות מפתיעה ובלוית תנועות שונות. יחודיותו וראשוניותו של הצדיק בכך שעבורו היה הריקוד חלק נכבד בעבודתו את ה' יתברך.
אצל הרה"ק משפאלי בעת ריקודיו הבחינו הכל כיצד מתעלה נשמת הצדיק מעלה מעלה ומשוטטת בעולמות עליונים. הרה"ק משפאלי רקד בשבתות ובימים טובים אך לא רק אז. כל שעת מצוה והתעוררות הפכה לשעת ריקוד סוערת. אפילו כאשר רתחו הדגים שבישל בעצמו לכבוד שבת קודש. החסידים ידעו אם רצו לפנות לרבם בשעת רצון היו מכוונים פתקאותיהם ופדיונותיהם לסיום ריקודיו. זכו ופתקאותיהם התקבלו הרי בטוחים היו שברכותיו יתגשמו וישועות יראו. ואכן היה בכוחו של הריקוד להושיע את בני ישראל, לעוררם לתשובה ולהעלות ניצוצות מעלה מעלה אל שמי מרומים.
הרה"ק משפאלי רקד וסביבו עמדו קהל מרעיתו משוררים ומזמרים לקצב ריקודו, ביניהם פשוטי עם ואף פושעים שחזרו לכור מחצבתם, והצדיק רוקד בעינים עצומות תפוס שרעפים והקצב גובר וגובר. כל רואיו חשו בחמימות נשמתו, באש ההתלהבות ודבקות הנפש. ברור היה שאין זה ריקוד רגיל כי אם ריקוד שיסודותיו בהררי הקודש של תורת הח"ן, ריקוד שהוא למעלה מכוחותיו של בן תמותה. יהודיה הפשוטים של אוקראינה נמשכו אליו כבחבלי קסם ובאו ממרחקים לחזות בריקודי התשובה, אולם לא רק הם הגיעו לבית מדרשו של הסבא. רבים מצדיקי הדור ביקשו לתהות על קנקנו. הם ידעו גם ידעו כי קדוש עליון ונשגב הוא, אך חפצו לחקור דרכיו. בריקודיו הם מצאו את אשר חיפשו.
פעם, בערב ראש השנה, החליט אחד מצדיקי הדור לעזוב את צאן מרעיתו, בהם חסידים שבאו מרחוק להסתופף בצילו, ונסע לשפאלע לשהות במחיצת הסבא קדישא בימי החגים. בהגיעו לעיירה נכנס לצדיק לקבל ברכת שלום, אמר לו הרה"ק משפאלי: למה לא תסעו חזרה לביתכם להיות בראש השנה בקרב עדתכם ואנשי שלומכם? ענה לו הצדיק הנ"ל תוך כדי דיבורו: באתי לכאן בכוונה תחילה, אין ברצוני לשוב לביתי. אמר לו הרה"ק משפאלי: אם תשאר בשפאלע תהיה לאורח רצוי בביתי, וכך הווה.
הצדיק שהה בשפאלע בראש השנה בעשרת ימי תשובה ביום הכיפורים ואף בחג הסוכות. הוא ביקש לעמוד על תכונותיו היחודיות של הצדיק ועל מדרגותיו, אך במשך כל הימים האלה לא ראה דבר. לכן החליט להתעכב בעיירה עד שמיני עצרת וחג שמחת תורה. בשמחת תורה אחרי ההקפות פנה הסבא אל אורחו ואמר: עתה נלך לרקוד מעט. הצדיק הפשיל שרווליו והחל רוקד כדרכו בקודש. לפתע הבחינו הסובבים שהצדיק האורח התעלף ונפל ארצה. אך בקושי השיבו את רוחו. כאשר חזר לאיתנו שאלוהו מקורביו של הסבא: מדוע התרגשת מריקוד זה עד כדי אובדן ההכרה? ענה להם: ראיתי אצל הסבא קדישא בעת הריקוד אור עליון גדול מאד אשר לא ישוער, ומגודל ההתפעלות וההתרגשות לא עמדו לי כוחותי! כל שלא ראה אותו צדיק במהלך הימים הנוראים כולם ראה בעת ריקוד אחד של מצוה...
חסידיו של הרה"ק משפאלי חיכו בכליון עינים לשבת קודש. בליל שבת אחרי תפילת קבלת שבת נהג הצדיק לעיתים קרובות לרקוד בבית מדרשו. הקהל היה מזמר ומשורר ובמרכז המעגל רקד הצדיק ריקודים נפלאים מהירים מאד ומלווים במחיאות כפיים קצובות. שבת אחת שבת בשפאלע רבי אברהם המלאך, בנו של המגיד הגדול ממעזריטש זיע"א. רטט קדושה ויראת כבוד אפפו את כל הנוכחים בבית המדרש. החסידים קיוו כי לכבודו של הצדיק האורח ירקוד הסבא את ריקודו הנפלא. תפילת קבלת שבת הסתיימה. המתפללים עצרו את נשימותיהם. הסבא יצא מחדרו הסמוך לבית מדרשו, פניו קורנים כזוהר הרקיע, הוא ניגש למרכז בית המדרש והחסידים צובאים כמנהגם ומצפים לרגע בו יתחיל הריקוד, הסבא קדישא פתח בניגון וכולם משוררים אחריו תוך מחיאות כפיים קצובות, הניגון התגבר מרגע לרגע התלקח כשלהבת, רגליו של הצדיק מתרוממות בקלילות מפליאה, נוגעות בקרקע ושוב נוסקות מעלה, הוא מניע את ידיו הקדושות לאחור, מניען לפנים ופניו לוהטות כלפיד אש, המלאך הקדוש התבונן בכל צעד ופסיעה של הצדיק בעינא פקיחא כולו מלא השתוממות. הוא נרגש ונפעם למראה המחזה הנהדר. דומה כי ליבו של הצדיק נושא את רגליו. אחרי התפילה ניגש האורח לסבא קדישא ואמר לו: אתם מרקדים היטב! האמת ניתנת להאמר מעולם לא ידעתי כיצד מרקדין לפני הכלה שבת מלכתא, עתה משראיתי את מעלת כבודו מרקד ונוכחתי לדעת שבכל הצגת רגל על הקרקע ובכל מחיאת כף יש יחוד עליון, ביכולתי לומר לו שכבוד מעלת קדושתו מרקד היטב, הגיב הצדיק משפאלע: כח זה טבוע בי בשל ברכת הבעש"ט הק' שברכני שבכל מקום בו אציג את כף רגלי תתחבר הרגל היטב עם הקרקע.
הוסיף האורח ושאל: הרי מעלת כבודו מרקד היטב בפשטות ולקצב הניגון, ומנין למעלת כבודו הידע הזה? השיב לו הרה"ק משפאלי: מלמד טוב היה לי ואליהו הנביא שמו, הוא אשר למדני לרקוד היטב והכניס אותי בסוד תורת הריקוד. הוסיף הסבא וסיפר לרבי אברהם המלאך את סיפור המעשה בפריץ שעצר את היהודי ובריקוד הדוב שרקד הוא הסבא להצלתו. הוא תיאר את התגלותו של אליהו הנביא אשר למדו את תורת הריקוד כדי שזו תסייע לו בעת הריקוד ובהצלת נפש מישראל. כאשר סיים את סיפורו פנה לאורחו ואמר: נו רבי אברהם עכשיו מבינים אתם יודעים מעלת כבודכם מנין יודע אני לרקוד היטב, מלמד טוב היה לי, הלא הוא אליהו הנביא זכור לטוב. השיב לו רבי אברהם: המלאך הריקודים של מעלת כבודו טובים הם מתפילותי.
