הרה"ק רבי אלימלך מנחם מנדל לנדא זי"ע האדמו"ר הזקן מסטריקוב י"ט שבט תרצ"ו
רבינו נולד בשלהי תרי"ט לאביו הרה"ק רבי דב בעריש מביאלא זיע"א בן הרה"ק רבי אברהם מטשכנוב. נקרא בשם מנחם מנדל, והיו שסברו שנקרא כך על שם הרה"ק מקוצק שנסתלק באותה שנה.
מילדותו נבטו בו גידולי הנהגתו בקודש, בחריפות שכלו וצדקת דרכיו שהפליאו את כל רואיו, בתקופה זו למד בצוותא עם הרה"ק רבי שמעון מסקרנוביץ זי"ע, שהתייתם מאביו הגדול והתגדל בבית אביו כבן.
כבן ט"ו היה בהסתלקותו של זקנו הגדול הרבי מטשכנוב, אך כבר אז הספיק לקלוט הימנו תורה ודעת בעבודת ה'. בשנים אלו אף נקשר בקשרי ידידות אהבה עם הרה"ק האמרי אמת זיע"א, שהיה סמוך על שולחן חותנו בביאלא.
לאחר הסתלקות אביו רצו החסידים להכתירו כרבם והוא אך בן שבע עשרה, אך הוא מיאן ונסע אל הרה"ק רבי יחיאל מאלכסנדר זיע"א גדול תלמידי אביו. גם לאחר פטירתו המשיך לנסוע לאלכסנדר, אל בנו הרה"ק הישמח ישראל זיע"א שכיבדו ביותר.
לאחר הסתלקות הישמח ישראל, הכתירו החסידים את אחיו הרה"ק רבי אהרן צבי מביאלא זיע"א כאלוף לראשם, אך למגינת כולם נסתלק אחר ירחים אחדים, ורבינו נאלץ למלא את מקומו והחל להנהיג עדתו בסיוון תר"ע.
בתחילה קבע מושבו בסטריקוב ורכש את בית מדרשו של דודו הרה"ק רבי וואלף מסטריקוב זיע"א, אך לא ארכו ימי מגוריו שם, בימי מלחמת העולם הראשונה עבר ללודז', אחר המלחמה נודע כי בית מדרשו נשרף, אז עבר לזגערש הסמוכה ללודז', בה הקים את חצירו ופעל עד ימיו האחרונים.
נודע כאחד מקברניטי יהדות פולין בדור דעה, בתקופת הנהגתו שנמשכה כחצי יובל שנים, הטביע את חותמו על פני יהדות פולין כולה, לבד מעדת חסידיו שמנתה אלפים והתייחדה בחסידים מופלגים בתורה ועבודה, היתה השפעתו רבה בכל ענייני חיזוק הדת.
ביום ב' שבט נסע להלויית מחותנו הרה"ק רבי יוסל'ה מאמשינוב זיע"א שהתגורר באטוואצק, שם חלה בדלקת ריאות קשה, ונשאר למנוחה בבית בנו רבי יוסף לנדא הי"ד באטוואצק, בשבת האחרונה עוד ערך את שולחנו הטהור, ואמר "תורה" בהתלהבות.
במוצאי שבת קודש בעת שזימרו "המבדיל" ציווה לשנות בניגון את התיבות "נחנו בידך כחומר", וחרדה גדולה אחזה בלב הנוכחים. ביום שלישי י"ט לחודש שבט שנת צרו"ת בעודו יושב בבית בנו באטוואצק, ומתעמק בספה"ק עץ החיים למהרח"ו ז"ל, נדם לבו לפתע ונשמתו עלתה בסערה השמימה. נטמן בווארשא. (תודתינו נתונה להרב חיים צבי שיינבך שליט"א על מסירת החומר).
זורע צדקות
"מילדותי אני נוטל כסף כדי להחיות יהודים" התבטא פעם רבנו, ואכן מיוחד היה רבנו במדת החסד שנתבלט בה במשך כל ימי חייו, משהגיע אליו מעשה צדקה או חסד היה עוסק בה במסירות מופלאה עד שנמצא מזור ומרפא למצוקתם.
משעלה רבנו על כס ההנהגה המשיך ביתר עוז לתבוע ממעריציו להרים תרומתם בעין יפה, עבור העניים הדחוקים. ומסופר על אחד מחסידיו שתינה לפניו צרתו, שבעה"ב פטרו מעבודתו, ובביתו אין בידו לפורטה לכלכלת ילדיו הקטנים הסובלים עד כדי חרפת רעב, רבנו לא השתהה קם ויצא בחשכת ליל עם משמשו כשהוא מועיד פעמיו למעונו של אחד מאנ"ש שהיה ברשותו מפעל גדול, רבנו הקיש על דלתו וציווה על חסידו המופתע לשבץ את אותו יהודי בין עובדי המפעל, כאשר שב רבנו למעונו עדיין המתינו לו קהל גדול כשהוא ממשיך בעבודת הקודש ושש ושמח על החסד הגדול שנפל בחלקו להושיע יהודי ממצוקתו.
מנהג התקין רבנו בקרב חסידיו בימי השובבי"ם, לפדות את תעניתם בצדקה עבור הכנסת כלה. בכל עיר ועיר ברחבי פולין בהם התגוררו חסידיו היה ממונה גבאי שהיה מכתת רגליו אל בתי החסידים ומקבץ מיד על יד דמי הצדקה עבור הכנסת כלה.
מסכת בפני עצמה היא פעליו הרבים לטובת עניי ארה"ק ועניי ירושלים בפרט, רבנו היה שולח דרך קבע סכומים עצומים מדי חודש בחודשו להחזיקם ולהחיותם על אדמת ארה"ק.
מסופר שבעת ביקורו בירושלים בא אחד ממעריציו והפציר בו שיבא להשתתף בשמחת הבר מצוה של בנו, אך רבנו התנה עמו שיתן לו סכום גדול לצדקה, הלה ניסה להצטדק שהוא סכום גדול מדי, אך רבנו נענה אם חפץ אתה שאבוא אל תפחית מסכום זה, והניח לפניו הלה את כל הסכום, אז קרא רבנו לאחד מבני הבית ופקד עליו ללכת עם כל המעות למשפחה ברחוב מלאכי ולמסור להם סכום זה, כשדפק השליח בדלת עמד בעה"ב נפעם כי באותה שעה עמד לשדך את בתו אלא שלא היה בידו כל הסכום הדרוש, בעודו משתאה מאין יבא עזרו, דופק השליח בדלת. כולו נרגש נענה: איך ידע הרבי, הרי זהו הסכום המדוייק שהייתי זקוק לו כעת... ויהי לפלא.
