הרה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר מגור זי"ע בעל האמרי אמת חג השבועות תש"ח
שמשו של רבנו הרה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר זרח ביום ז' טבת תרכ"ו כבן בכור לאביו הרה"ק ה"שפת אמת" זי"ע ולאמו הצדקנית מרת יוכבד רבקה ע"ה לבית קמינר.
הסבא של השפ"א הרה"ק ה"חידושי הרי"מ" זי"ע היה עדיין בחיי חיותו ושימש כסנדק בברית. כעבור כחודשיים בכ"ג אדר נפטר מרן החידושי הרי"מ זי"ע.
בשנת תרמ"א בהיות רבנו כבן ט"ו השתדך עם הרבנית חי-ה ראדע יהודית, [השם יהודית התווסף לה ברבות השנים עקב מחלה] בתו של רבי נח שחור מביאלה. החתונה התקיימה בי"ז באדר א', אחר חתונתו עבר להתגורר בביאלה כאשר חותנו מפרנס אותו בשנים הראשונות.
בתקופה זו היה שקוע בלימוד ובכתיבה. כבר בתקופה זו החל להתפרסם בהתמדתו הנפלאה ובכשרונותיו וגדלותו בתורה. בשנת תרמ"ב נולד לו בנו הראשון ר' מאיר הי"ד וכעבור חמש שנים נולד בנו ר' יצחק ז"ל.
לפרנסתו נתן כספי הנדוניה לסוחרים שיתנו לו אחוזים ועסק בלימוד בהתמדה נפלאה שעות רבות.
בה' שבט תרס"ה נפטר ה"שפת אמת" בפתאומיות כשהוא בן חמישים ושמונה שנים בלבד. החסידים שרצו מייד להכתיר את רבינו רבי אברהם מרדכי נתקלו בסירוב באומרו שאינו 'רבי' ועל כל אחד להשתדל לעבוד את ה' בעצמו. רק כעבור ארבעה חודשים בשבועות של אותה שנה החל לנהל "שולחנות" ולומר דברי תורה לחסידים. גם כשקיבל עליו את ההנהגה סירב לקחת כסף מהחסידים והמשיך להתפרנס ממסחר.
בחג השבועות שנת התש"ח נסתלק רבינו ונתבקש לישיבה של מעלה ומחמת תנאי החרום באותו זמן, מקום קבורתו הוא בחצר ישיבת שפת אמת.
גירסא דינקותא היא עד ארבעים שנה
וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף גו' כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ (פר' וישב לז, ג). וברש"י כל מה שלמד משם ועבר מסר לו.
דקדק מהרי"ט ז"ל בספר צפנת פענח (בפרשתנו) למה אמרו מה שלמד משם ועבר, ולא מה שלמד מיצחק אביו.
וכתב, על פי מה דאמרינן בשבת דף כ"א ע"ב אי זכאי גמירתי' לשמעתי' מעיקרא כו' נפקא מינה לגירסא דינקותא, ולפי שהשכחה מצויה בזקנים, מסר יעקב ליוסף כל מה שלמד משם ועבר כשהיה גדול יותר מארבעים שנה, כדי שיהיה שמור ביד יוסף, שזה אפשר שישכח מעט, אבל מה שלמד יעקב בילדותו עם אביו, דגירסא דינקותא היא לו, לא הוצרך לכך, יעויין שם.
והנה מספרים על שיחה נאה שהיתה בין כ"ק אדומו"ר האמרי אמת זצוק"ל לאחיו הרב מפאביאניץ ז"ל, שאדומו"ר זצ"ל אמר בשם איזה ספר דגירסא דינקותא היא עד ארבעים שנה, ושאלו אחיו: באיזה ספר כתוב זאת? והשיב אדומו"ר שהוא ראה זאת אחרי ארבעים שנה שלו. וכפי הנראה היתה כוונת דברי קדשו לדברי המהרי"ט הללו.
(טעם הצבי - להג"ר צבי אברמוביץ ז"ל)
מדוע לא בדקו האם הוא משבט דן
בגמרא (פסחים ד.) מסופר: "ההוא דאמר דונו דייני", בכל דבר הזמין את השני לבית דין, אמרו, שמע מינה משבט דן הוא, שכתוב בהם "דן ידין עמו". והיה אחד שאמר שרוצה לגור בשפת הים, 'בדקו אחריו' ומצאו שהוא משבט זבולון, דכתיב בהו 'לחוף ימים ישכון'.
ודייק מרן הרה"ק ה'אמרי אמת' מגור זצ"ל בלשון הגמרא, דבמעשה הראשון לא כתוב 'בדקו אחריו', ונראה שידעו זאת ללא בדיקה, ומדוע במעשה השני הוצרכו לבדוק.
ותירץ תירוץ נפלא, כי יש עוד שבט שקיבל נחלתו על שפת הים, והוא שבט אשר, כפי שנאמר בנביא שופטים (ה, יז) "אָשֵׁר יָשַׁב לְחוֹף יַמִּים וְעַל מִפְרָצָיו יִשְׁכּוֹן". וכן בחלוקת הארץ בנביא יהושע (פרק יט) מבואר ששבט אשר קיבל נחלתו על שפת הים. על כן היו צריכים לבדוק אחריו, כדי לידע אם הוא מזבולון או מאשר, והדברים נפלאים.
ויש שתירצו בדרך צחות, כיון שאותו אדם הלך על כל דבר לבית דין, פחדו לבדוק אחריו, שמא יתבע אף אותם לבית דין על שבודקין אחריו...
