הרה"ק רבי אברהם ברנדויין מסטרעטין זי"ע ג' טבת תרכ"ה
אורו של רבינו זרח בשנת תקס"ו, כבן בכור לאביו הרה"ק רבי יהודה צבי מסטרעטין. אביו הקדוש העיד על יחוסם כי אבותיו במשך ששה עשר דורות היו נוטרי הברית ובעלי רוח הקודש. וכן ידע את שלשלת היחוס דור אחר דור עד דוד המלך ע"ה.
השרף הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זיע"א אמר פעם לתלמידו וממלא מקומו רבי יהודה צבי, אבי רבינו, כי בניו הם מגבורי דוד המלך ע"ה. ואילו רבי יהודה צבי התבטא כי אילו לא בא לעולם אלא להביא את נשמת בנו רבינו, היה די לפניו.
בשנות שחרותו, הסתופף עם אביו בצל הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק זיע"א, אחר הסתלקות רבי אורי בכ"ג אלול תקפ"ו, עברה ההנהגה לבנו הרה"ק רבי שלמה, אך הוא הסתלק כעבור מספר חודשים, והעדה המיותמת נתנה את עיניה בגדול תלמידי רבי אורי, הרה"ק רבי יהודה צבי, אבי רבינו.
רבי יהודה צבי התיישב בעיירה סטרעטין, בה הנהיג את עדתו הגדולה שמנתה אלפי חסידים במשך שמונה עשרה שנה עד יום י"א אייר תר"ד, בו חשכו המאורות, ורבי יהודה צבי נסתלק לבית עולמו, אחריו נתבקש רבינו למלא את מקומו, כשהוא נסמך לכך על ידי הרה"ק רבי ישראל מרוז'ין זיע"א, שהפליג בשבחו ואמר כי 'הוא איש פלא'.
שמו יצא לשם ולתהלה, גאוני מצוקי ארץ מדינת גליציה, הרבו דברי שבח ותהלה אודותיו. כתב עליו הרה"ק הדברי חיים מצאנז זיע"א, כי הוא מילא מקום אביו, וישימו המשרה על שכמו להורות לבני ישראל דרכי ה', בכל הגליל ינהו אחריו בישראל, ועל פיו יצאו ויבאו כאשר ישאל בדבר ה'. אחר כתב מגודל עבודתו הקדושה, שרבינו ואביו לא היו רבנים, ורק מחמת גודל קדושתם ויראתם, נשמעו דבריהם לכל הגליל, וינהו אחריהם ללמוד תורה ויראה. כן שאלו מהם עצות כאשר ישאל איש בדבר אלקים, כי היו בעלי רוח הקודש ותפילתם ודיבורם בקדושה עשו פרי. (שו"ת דברי חיים)
בקדושותו המופלאה, לא השתמש בשום דבר טרם הטבילו במקוה טהרה, לרבות מקטרתו, סדיניו, ומצעיו. לימים כשהיה מוטל על ערש דוי עד שאשתקיל מילוליה ולא היה בכחו להוציא הגה מפיו, הציעה הרבנית על מטתו סדין שלא הוטבל. והנה הבחינו המקורבים שהרבי ממאן לשכב, ומרמז משהו בידיו. לא ידע אף אחד מה כוונתו, עד שלבסוף נזכרה הרבנית מה שעשתה, החליפה סדין כשר, והרבי שכב במנוחה על מטתו. (צדיק מה פעל)
בין תלמידיו הרבים היו הרה"ק רבי אורי מסאמבור, הרה"ק רבי שלמה מסאסוב, רבי יחיאל מיכל היבנער אב"ד ניזוב, המהרש"ם מבערז'אן.
סיפר הרה"ק רבי יואל מסאטמר זיע"א, כשישב הדברי חיים בשולחנו הטהור, אמר שצורתו הקדושה של רבינו מסוגלת ליראת שמים, כאשר שמע תלמידו, אבי, הרה"ק בעל קדושת יום טוב זיע"א את הדברים, נסע במיוחד לעיר סטרעטין, כדי לחזות בצורת פני קדשו. (אור הגנוז)
כחמש שנים קודם חסתלקותו, חלה קשות ונפל למשכב, כשהוא מדוכא ביסורים קשים עד אין שיעור, ניטל ממנו כח הדיבור, ולא היח בו כח לזוז עם ידיו ורגליו, אך הוא המשיך בדרך עבודתו בקודש במסירת נפש.
הנהיג את חסידיו קרוב לעשרים ואחת שנים משנת תר"ד ועד שנת תרכ"ה, בליל מוצש"ק אור לג' טבת, זאת חנוכה שנת תרכ"ה, יצתה נשמתו הקדושה בטהרה. המוני חסידים באו ללותו לדרך בית העולמים, ומנוחתו כבוד בסטרעטין. (דגל מחנה יהודה, קן ציפור, עלים לתרופה).
"וכי חשבת שרבי פטור מהמצות"
פעם נסע חסיד מחסידי פרמישלאן ליום השוק בעיר דורנא, באמצע הדרך אחזתו צינה, ולא היה לו מקום להניח ולחמם גופו. מאחר שהעיר דורנא היתה קרובה לסטערטין אמר בלבו, אכנס לסטערטין ואלון שם לינת לילה, ואחר אחזור לביתי.
הוא עשה כך, הלך לסטרעטין והגיע אחר חצות לילה, נכנס לקלויז הגדול ונשתטח על הספסל שאצל התנור. בינתים התגברה עליו מחלתו, והיה צועק מיסוריו עד ששמע זאת רבינו, ובא אליו לשאול מה מצוקתו.
הלה לא הכיר את רבינו, וסיפר שנצטנן באמצע הדרך, אמר לו רבינו, "אל תדאג, אעשה את כל מה שיש בידי לרפאות אותך, ובלבד שלא תצעק, שלא תעורר את הרבי ואת החסידים משנתם".
רבינו שהיה בקי בכמה מיני סגולות ורפואות, טיפל בו באהבה ובמסירות, וריפא אותו ממחלתו, גם הביא לו מאכל ומשתה כדי שיסעוד את לבו, וכן הביא לו כרים וכסתות מביתו והציע לפניו משכב כדי שינוח על משכבו, ולא זז ממנו עד שחטפתו שינה.
אחר הלך למשמש, וציוה עליו שיאמר לחסידים שלא יתפללו בבוקר בקלויז הגדול, ולא יגביהו קול בתפלתם, כדי שלא יקיצו את החולה הישן במקום. החסידים התפללו בקלויז הקטן, בשעה עשר בבוקר ניעור האורח משינתו העמוקה, ועמד ממטתו בריא ושלם.
אחר הלך לחדר רבינו, לספר לו על חסידיו היקרים, שהם רחמנים בני רחמנים וטורחים לכל עני, אפילו אינם מכירים אותו. כשנכנס, הכיר מיד שרבינו הוא החסיד, ואחזתו חיל ורעדה, אמר לו הרבי, "וכי חשבת שרבי פטור מהמצות".
