הרה"ק חנוך העניך הכהן לוין מאלכסנדר זי"ע בעל חשבה לטובה ח"י אדר ב' תר"ל
הרבי ר' העניך נולד בשנת תקנ"ח לאביו רבי פנחס יעקב הכהן זצ"ל. אחרי נישואיו בפשיסחא, מקום מגוריו של חותנו רבי יעקב יעקל פאכטיר שהיה עשיר מופלג ועסק בכריתת עצים, התגורר סמוך לחותנו, ובאותה עת זכה להכיר מקרוב את היהודי הקדוש זיע"א ואת תלמידו הגדול רבי שמחה בונם זיע"א, שבצילם הסתופף.
רבינו כיהן כרב בכמה קהילות, תחילה באלכסנדר ואחר כך בנובידבור ובפרושניץ. הוא הסכים לקבל על עצמו את עול הרבנות, מאחר שלא היתה לו פרנסה ממסחרו, עד כדי שהיו תקופות שבביתו לא היה לחם לאכול. אולם בכל ימי חייו, את הכספים שהיה מקבל ככהן בפדיון הבן, היה מנדב לעניי ארץ ישראל.
כל ימיו נחבא רבינו אל הכלים, ורוב שנותיו עברו עליו בצל כנפיהם של מורי פשיסחא ויורשיהם בקוצק ובגור. רק לאחר שאחרון רבותיו נסתלק מן העולם, נאות לשמש כמנהיג העדה, והוא בן ששים ושמונה.
כאשר נכנסו אל הרבי ר' בונם מפשיסחא שלושת גדולי תלמידיו יחדיו, רבי מנדלי מטומשוב, רבי יצחק מאיר מוורשה, ורבי חנוך העניך מאלכסנדר, שמח לבואם והכריז, ברוכים הבאים גדולי אדמו"רי פולין. ואכן שלושתם האירו בשמי יהדות פולין, כשהאחרון מביניהם היה רבי חנוך העניך מאלכסנדר.
כשהחל לנהל את העדה, ושיחרו לפתחו חסידים ואנשי מעשה רבים בפעם הראשונה, אמר להם, לו הייתי אברך צעיר, לא נסעתי לאיש כמוני. החסידים השיבו לו, אדרבה, למי ניסע אם לא לאיש אשר יאמר כן, ומאמין בעצמו שהוא כן. השיב להם, אנא אמינא כי שטיא בחדא שטיתא לא מסרך (השוטה אינו נדבק לומר דבר אחד של שטות כל הימים, רש"י גיטין סח:), לא יארך הזמן וכולם יווכחו בדבר וישובו על עקבותיהם כלעומת שבאו, ולא יוסיפו עוד לבא אלי.
אולם רובם המכריע של תלמידי החידושי הרי"ם קיבלו את מרותו אחרי הסתלקות החידושי הרי"ם, ובתוכם השפת אמת זצ"ל, שרבינו היה מכבדו מאד ואומר לו דברי תורה לרוב, האבני נזר מסאכטשוב זצ"ל, ועוד.
בשנת תרכ"ח - שנת השבעים לחייו, חלה וסבל יסורים קשים אותם נשא באהבה במשך שנתיים, עד הרגע האחרון לחייו, הוסיף לקבל את החסידים שהגיעו אליו.
בראש השנה תר"ל, האחרון לחייו, התאספו אלפי חסידים באלכסנדר, ואז שינה רבינו ממנהגו וסירב להיפרד מכל חסיד וחסיד בלחיצת ידים, עקב חולשתו הרבה, ואמר שכל החסידים האומרים לצאת לביתם, יתקבצו לחצר בית המדרש. כשהתאספו, ניגש לחלון שבחדרו, והשמיע ברכת כהנים בקול כפרידה משותפת, סגנון הברכה עורר חששות בלב חסידים רבים.
מגילת חייו של רבי חנוך העניך, נסתיימה חיש מהר. תקופת הנהגתו לא ארכה אלא ארבע שנים בלבד, והוא נסתלק ביום י"ח אדר ב' תר"ל, בהותירו אחריו עדה בוכיה.
מתחרט – שעושה 'חרט' בנפשו
אמרו חז"ל: כל העושה דבר ומתחרט בו מוחלין לו מיד. (חגיגה ה, א)
הרבי ר' העניך מאלכסנדר זי"ע אמר ש"מתחרט" אין הכוונה שיש לו חרטה על שעשה העבירה, כי בלאו הכי אחרי עשיית העבירה היא נמאסת בעיניו.
אלא הפירוש הוא לשון "חרט" שנחרט בנפשו, שלא יעבור שוב על עבירה.
הדרך היא שהילד בוכה בעת שנולד
סיפר הרה"ק רבי אברהם מפאריסוב זי"ע בזה הלשון: "הנה נודע כי 'תשובה' היא 'בינה', ונקרא בזוה"ק "אמא". והטעם שנקרא כך, אמר הרבי מלובלין זי"ע: שכאשר האדם מתוודה ומתחרט ולבבו יבין ושב, הוא נעשה כקטן שנולד, נמצא שהתשובה היא אמו שילדתו".
"דרכם של הרבי ר' העניך מאלכסנדר זצללה"ה והרבי ר' אברהם משה מפרשיסחא זצללה"ה, ליתן מסוה על פניהם בפורים לפני הרבי ר' בונים זי"ע ["זיי האבען זיך פארשטעלט"], ופעם אחת עשו כאילו שהרבי מאלכסנדר זי"ע הוא חתנו של הרבי ר' אברהם משה זי"ע, והוא חמיו, ובא לפני אביו הקדוש זי"ע בדין תורה, וטען הרה"ק רבי אברהם משה זיייע כי "חתנו" בוכה הרבה מאוד עד שאין ביכולתו לסבול זאת (=כנראה התכוון לטעון על מה שהיה הרבי ר' העניך זי"ע בוכה בפורים שהוא זמן שמחה). והשיב הרבי ר' בונים זי"ע כי הצדק עם ה"חתן", יען כי פורים המה "ימי משתה", ואיתא (שבת קנב, א) שאחר ארבעים משתי מעלי, ובן ארבעים לבינה (אבות פ"ה משנה כא), ובינה היא תשובה. וכיון שעל ידי תשובה נעשה כקטן שנולד, הלא הדרך היא שהילד בוכה בעת שנולד". עד כאן דבריו המופלאים!
