המקובל חכם רבי אברהם אבוחצירא זיע"א רבה הראשי של יבנה ורמלה כ"ב כסלו תשל"ד
רבי אברהם נולד בשנת תרע"ה בתאפיללאת שבמרוקו, לאביו הגדול ה'בבא חאקי' זיע"א, בנו של רבי מסעוד אבוחצירא זיע"א, בנו הגדול של מרן ה'אביר יעקב' רבינו יעקב אבוחצירא זיע"א, ולאמו הצדקנית הרבנית אסתר ע"ה, בתו של רבי דוד אבוחצירא זיע"א, ששימש כסנדק בבריתו של רבי אברהם.
מעת עומדו על דעתו היה מתלווה לסבו רבי דוד, שהיה אוהבו ומחבבו מאוד. בצילו הגדול גדל רבי אברהם וינק אורחות חיים של קדושה וטהרה. לימים, העידו כל רואיו, כי רבי אברהם היה ממש זיו אקונין של סבו הגדול ע"ה, שהיה דומה לו מאוד בפניו ובקומתו.
נשא לאישה את הרבנית רחמה ע"ה, בתו הגדולה של הבבא סאלי זיע"א, אשר היתה עזר כנגדו וסייעה לו בכל מפעליו. לאחר נישואיו ישב ושקד על התורה עם בן דודו רבי מאיר אבוחצירא, בישיבה בבודניב ולאחר מכן בישיבה בארפוד.
בהיותו בן ל"ד שנים, בשנת תש"ט עלה לארץ הקודש עם אביו רבי יצחק ובני המשפחה. אביו השתקע ברמלה ורבי אברהם קבע את מושבו ביבנה, שם התמנה לכהן רבה של יבנה והנהיג את קהילתו בעוז.
בשנת תשי"א עלה דודו וחמיו רבינו ישראל אבוחצירא, ה'בבא סאלי', לארץ הקודש והשתקע בבית חתנו ולאחר זמן מה שאל אותו 'איה יבנה וחכמיה', ובירכו רבי ישראל שהקב"ה ישלחו לו תומכים ומסייעים ויצליח דרכו בהקמת תלמוד תורה וישיבה, ואף הושיט לו סכום כסף להשתתפות במצווה.
וכך, באותו שבוע, פתח רבי אברהם את התלמוד תורה הראשון ביבנה, ובאותה שבת דרש בכל העיר על פתיחת התלמוד תורה והישיבה, וביום ראשון כבר נהרו עשרות תלמידים.
במשך עשרים שנה הנהיג את קהילתו ביבנה, עד שלאחר הסתלקות אביו הגדול זיע"א, נענה להפצרות הרבות שישב על כסאו של אביו ועבר להתגורר ברמלה ולכהן בה כרב העיר.
כעבור כמה שנים, חלה רבי אברהם את חוליו האחרון ולמרות הסבל והמכאוב קיבל עליו דין שמים באהבה וחיזק את כל הסובבים אותו. ביום כ"ב כסלו תשל"ד, נצחו אראלים את המצוקים ונתבקש רבינו לישיבה של מעלה.
מעלת מצות צדקה - שנרשמת במצחו ואינה נמחקת
'וַיְצַוֵּנוּ ה' לַעֲשׂוֹת אֶת כָּל הַחֻקִּים ... וּצְדָקָה תִּהְיֶה לָּנוּ וגו' (דברים ו, כד-כה)- בא להודיעם על ענין הצדקה שהיא לא כמו שאר המצוות - שאם עושה מצווה ונרשמה במצחו, וכשבא לעשות מצווה אחרת נמחקת הראשונה ונשארת רק השנייה עד שיעשה מצווה אחרת ונמחקת גם השנייה, אלא הצדקה לא נמחק.
וזהו הענין של לתת צדקה קודם התפילה כמו שנאמר (תהלים יז, טו): 'אֲנִי בְּצֶדֶק אֶחֱזֶה פָנֶיךָ' - כדי שתובל התפילה בלי מקטרג, כשיראה רשום במצח מצוות הצדקה אף מקטרג לא יוכל לקטרג עליך, ותפילתך תקובל ברצון.
