הגה"ק רבי שמואל שמעלקא קליין זצ"ל אבד"ק סעליש בעל 'צרור החיים' ט' אדר תרל"ה
הגה"ק רבי שמואל שמעלקא קליין מסעליש התפרסם מאוד כפועל ישועות, וכל ישועותיו היו קשורות בלימוד התורה. היה אחד ומיוחד מגדולי ומאורי הדורות אשר בלט בשיעור קומתו וכלל בקדושת תורתו עבודת הקודש וגמילות חסדים להיות פועל גדולות וישועות בקרב הארץ. יחיד היה לקבל תואר "יראת השם" מאת החתם סופר, ואדמו"ר בעל הדברי חיים מצאנז שלח אליו חולה שיפעול לו ישועה בדרך נס, ואמר עליו שהוא החריף והפוסק והמקובל הגדול.
האדמו"ר בעל הישמח משה זצ"ל הגיע אליו לשבת בעודו צעיר לימים והלביש לו השטריימיל שלו, אמר עליו שלומד תורה לשמה ולו נאה לדרוש. ואדמו"ר בעל הייטב לב זי"ע היה אתו בידידות ושלח את בנו בעל הקדושת יו"ט לקבל ממנו היתר הוראה וסמיכת חכמים.
רבי שמואל שמעלקא זי"ע נולד במחוז סילאדי לאביו רבי יוסף, ולמרות שהגיע לפרשבורג כדי ללמוד בישיבת החתם סופר, לא נשאר שם והלך ללאקענבאך ללמוד אצל רבי שלום אולמאן ובנו רבי שלמה זלמן אב"ד מאקאווא. כיהן כאב"ד באלקאני, וחוסט ובשנת תר"כ התקבל כאב"ד סעליש בה כיהן עד לפטירתו. ביום ט' אדר ב' שנת תרל"ה.
"לומדים רחוקים, תורה אחת"
ובהיותינו בזה אוסיף גרגיר נחמד בנושא – איתא במשנה (אבות פ"ג מ"ב) שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה ביניהם, שנאמר (מלאכי ג, טז) אָז נִדְבְּרוּ יִרְאֵי ה' אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ וַיַּקְשֵׁב ה' וַיִּשְׁמָע וַיִּכָּתֵב סֵפֶר זִכָּרוֹן לְפָנָיו לְיִרְאֵי ה' וּלְחֹשְׁבֵי שְׁמוֹ. ויש להבין אומרם לשון "נדברו" ולא אמרו "ידברו".
וראיתי לפרש מהגה"ק רבי שמעלקא מסעליש זי"ע בעמח"ס צרור החיים - תלמידו של זקיני הגה"ק רבינו שלום חריף זי"ע אבד"ק לאקענבאך בעל דברי ר"ש - כי יש היושב בדד ולומד תורה ועולה בדעתו קושיא חמורה ואין לו פתרון ליישבה, והנה במקום אחר בעולם יושב איש יהודי ולומד תורה ועוסק באותה הסוגיא עצמה, ועולה על דעתו סברא ישרה אשר על פיה יתיישב לנכון אותה קושיא חמורה, ברם הראשון נשאר בקושייתו כי אינו יודע את סברת השני, ואילו זה השני בעל הסברא אינו יודע את הקושיא המתיישבת לנכון על פי סברתו שחידש, ונמצא שכל אחד מהם תורתו אינה שלימה, כי זה יש לו קושיא בלא תירוץ, וזה יש לו יישוב נכון בלא הקושיא שיכול להלביש עליה את הסברא.
ברם כאשר תורתם של שני תלמידי חכמים אלו עולה לפני הקב"ה, הנה הקב"ה כביכול שומע את קושייתו של זה ואת תירוצו של זה ומחברם יחד ועושה מהם תורה שלימה, וכותבו בספר זכרון לפניו וכל אחד מקבל את שכרו משלם, כמי שהעלה תורה שלימה ואמיתית.
והיינו "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו", ולא אמר "ידברו", כי יראי ה' אלו שאינם יודעים ומכירים איש את רעהו, ממילא לא יתכן שידברו זה עם זה, אבל "נדברו" כאילו מעצמם, שקושייתו של זה מתאימה ליישבה לפי סברתו של זה, והנה "ויקשב ה' וישמע", את תורתם של שניהם, שהם רק חצאי דבר, "ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי שמו", הוא הספר שלפני הקב"ה בו כתובים חידושי תורה שנתחדשו על ידי בני ישראל בעולם הזה, והנה באותו ספר נזכרים שניהם לטובה, זה מקשה וזה מפרק, ומשניהם יחד מתקלס עילאה ונעשתה תורה שלימה".
