הגה"ק רבי נתן נטע שפירא זי"ע

הרה"ק המקובל האלוקי רבי נתן נטע שפירא זי"ע נולד בפולין, בשנת שמ"ה, לאביו הגה"ק רבי שלמה, ונקרא שמו בישראל ע"ש זקינו אבי אביו הגה"ק רבי נתן נטע אבדק"ק הוראדנא בעמח"ס "מבוא שערים" על ה"שערי דורא". נצר ממשפחת קדושים וטהורים בעיר שפייאר,

בהיותו כבן ח"י שנים לקחו לחתן לבתו הצדיק והנגיד ר' משה עבעלעס [אחיו של ר' אייזיק ר' יעקליש מקראקא, שבנה את ביהכנ"ס הגדול והמפורסם בקראקא שנקרא על שמו].

בהיותו עדיין צעיר לימים נתעטר בעטרת ריש מתיבתא על ארץ רבה ק"ק קראקא כרכא דכולי ביה וכונן בה ישיבה גדולה לתלמידים הרבה, רבנים וגאונים שיצאו מבית מדרשו, ושם עסק בתורה בקדושה ובטהרה יומם ולילה.

רבינו הקדוש זכה לשתי שולחנות, תורה וגדולה במקום אחד, כי "נתן לו אלקים עושר ונכסים ורב פנינים, והשליטו לאכול מהם מעדנים, נתן פיזר לאביונים, לחמו נתן מימיו נאמנים... מיהב יהיב משקל לא שקיל... אין כסף נחשב אצלו למאומה כמימי שלמה" מתוך עדות בנו הגאון הנ"ל.

ובספר "כלילת יופי" מוסיף, שהודות לכך שלא היה רבינו צריך ליטול מאומה מן הקהל, היו דבריו נשמעין וזהו כוונתו במה שכתב "מיהב יהיב משקל לא שקיל".

ספרו 'מגלה עמוקות' כולל מאתיים חמישים ושנים פירושים על תפילתו של משה רבינו 'אעברה נא' אף הוא חיבור אלף אופנים על אלף זעירא של ויקרא.

בעווה"ר לא האריך רבינו ימיו עלי אדמות, ונסתלק בדמי ימיו ביום ד' י"ג מנ"א שנת שצ"ג, והוא רק בן מ"ח שנים.

***

גילוי אליהו אצל הבעל מגלה עמוקות

סיפר הגאון בעל 'גורן דוד' שהתרחש עם בעל 'מגלה עמוקות', וכמו שהביא זאת בנו בספרו 'בן גורני' (טארנא תרצ"א, פרשת עקב עמוד רסח):

"שמעתי מאאמ"ו הגאון זצ"ל שבימי הגאון בעל מגלה עמוקות אבדק"ק קראקא זצ"ל היה שם המנהג שהלכו וסבבו נטורי הקרתא בשווקים וברחובות היהודים בלילות, וראו בלילה אחת פתאום שני זקנים שתוארם כמלאכי אלקים הולכים, ואיש אחד רץ לאחריהם, ונחפזו השומרים להשיג את הזקנים ולא עלה בידם. אכן תפשו את האיש אשר רץ אחריהם. והוא התחנן לפניהם שיניחו אותו. ושאלו אותו מי המה הזקנים. והשיב להם כי אחד הוא אליהו הנביא והשני הוא אלישע. ועל עצמו אמר כי הנהו גחזי. וזה עונשו שמוכרח תמיד לרוץ אחר רבו ואינו בכוחו להשיגו. ואמר כי מעולם לא היה קרוב אליו כל כך כמו עתה, והתחנן להם שיניחו אותו לילך לדרכו. ושוב שאלו אותו: לאיזה מקום הולכים הזקנים. והשיב להם אל הרב מגלה עמוקות.

הבוקר אור והאנשים נטורי קרתא ספרו המעשה לגדולי העיר והיה ביניהם גביר אחד, בר אבהן ובר אוריין, אשר היה מקורב אצל הגאון בעל מגלה עמוקות, והלך לבקר את הגאון זי"ע וכמדבר מענין לענין שאל את הגאון אם כן הוא הדבר שהלילה בקרו אותו אליהו הנביא עם תלמידו אלישע. והגאון במסיח לפי תומו השיב הן. ושאל אותו: וכי אצלך לא היו. כי מרוב ענוותנותו חשב כי כאשר היו אצלו כן באו אל אחרים, עד כאן שמעתי מאאמ"ו זצ"ל".

מצוה ראשונה ומצוה אחרונה

כתב בספה"ק 'מגלה עמוקות' (פרשת נצבים): מצוה ראשונה של תורה ממנין תרי"ג מצות 'פרו ורבו', ומצוה אחרונה ממנין תרי"ג מצות 'ועתה כתבו לכם השירה הזאת' לכתוב כל אחד ספר תורה לעצמו. נעץ סופו בתחילתו, שכל אחד מישראל יכתוב ספר תורה ולרבות בתורה, זהו שאמר רבא (שבת לא.) נשאת ונתת באמונה עסקת בפריה ורביה, הכל על התורה קאמר, וכתבו בהתוספות שאין תחילת דינו של אדם רק על התורה. 

לכן אמרו בפרק חלק (סנהדרין צט.) הלומד תורה ואינו מחזר אחריה דומה לאשה שיולדת ומקברת בניה, כמו שיש בנים גופניים כך בנים רוחנים, זהו שאמר (הושע ד ו) 'ושכחת תורת אלהיך אזי אשכח בניך גם אני' כי בנים תליין בתורת ה'. זהו שאמרו רז"ל צדיקים במיתתן קרויין חיים, שמוסיפין בהשגת תורת ה' תוסיף רוחם יגועון.

(ספיר ויהלום פר' ויחי ע"ח - להגה"ח ר' מנחם מנדל פומרנץ שליט"א)