הגה"ק רבי מרדכי יפה זצ"ל בעל ה'לבוש' ג' אדר ב' שע"ב
רבינו מרדכי יפה זי"ע נולד בפראג לאביו רבי אברהם, בשנת ר"צ. בנעוריו נסע לפולין וקיבל תורה מפי רבותיו הקדושים המהרש"ל והרמ"א זי"ע.
בשובו לפראג יסד ישיבה ועמד בראשה, כשהוא מרביץ תורה להמוני תלמידים עד שנת שכ"א.
בשנת של"ב נתמנה לרב ורב"ד בק"ק הוראדנא שבליטא, על מקומו של הגאון רבי נתן ב"ר שמעון שפירא זצ"ל, בעל מבוא שערים.
בשנת שמ"ח נקרא להרביץ תורה ולעמוד בראש הישיבה שבלובלין, על מקומו של המהר"ם מלובלין - שעבר לקרקא. משם עבר לכהן כאב"ד בקרעמניץ שבמדינת וואהלין. וכעבור תקופה קצרה, בחודש אייר שנת שנ"ב, חזר לעיר מולדתו פראג, למלא מקום המהר"ל כרבה של פראג - שעבר לפוזנא.
בשנת שנ"ט נתחלפו העטרות, והמהר"ל שב לכהן בפראג, ורבינו נקרא לשבת על כסא רם ונשא דק"ק פוזנא - שם ישב עד יומו האחרון עלי האדמות, ביום ג' לחודש אדר שני שנת שע"ב לפ"ק, ושם מנוחתו כבוד.
הלבוש חיבר עשרה ספרים על שם הפסוק במגילת אסתר (ח, טו) "וּמָרְדֳּכַי יָצָא מִלִּפְנֵי הַמֶּלֶךְ בִּלְבוּשׁ מַלְכוּת תְּכֵלֶת וָחוּר וַעֲטֶרֶת זָהָב גְּדוֹלָה וְתַכְרִיךְ בּוּץ וְאַרְגָּמָן וְהָעִיר שׁוּשָׁן צָהֲלָה וְשָׂמֵחָה לַיְּהוּדִים הָיְתָה אוֹרָה וְשִׂמְחָה וְשָׂשֹׂן וִיקָר" וגו׳, והיות ששמו היה מרדכי נתן לספריו שמות על שם הלבושים שמצינו גבי מרדכי הצדיק.
וכדלהלן, חלק ראשון של או״ח — ׳לבוש מלכות תכלת׳, חלק שני של או״ח — ׳חור׳, חלק יו״ד — ׳עטרת זהב׳, חלק אהע״ז — ׳תכריך בוץ וארגמן׳, חלק חו״מ — ׳עיר שושן׳, עוד ספר חיבר על התורה בשם ׳האורה׳ והוא פירוש על ס׳ הריקאנטי מרבינו מנחם ריקאנטי, ׳שמחה וששון ויקר׳ אחד מהם על ס׳ מורה נבוכים להרמב״ם, ואחד על עניני קידוש החודש.
מתי מותר לאדם לכתחילה להתפלל במקום פתוח
חידה: מתי מותר לאדם לכתחילה להתפלל במקום פתוח [כשלכל אדם אחר לא ראוי להתפלל שם]?
תשובה: בחשוקי חמד עמ"ס בכורות (דף לא ע"ב) הבאנו את דברי הכף החיים (סימן צ אות כח) שכתב בשם השלמי ציבור: "אם הוא מקום שנעשה לו נס, שבא לידי סכנה באותו מקום והצילו השי"ת, מותר להתפלל שם, אף שהוא מקום פרוץ לגמרי". השלמי ציבור לומד זאת מדברי הלבוש שכתב: "ואף על גב דכתיב (בראשית כד סג) 'ויצא יצחק לשוח בשדה', ואמרו חז"ל בברכות (דף כו ע"ב) שיצא להתפלל, בכל זאת שם היה מותר ליצחק אבינו להתפלל, משום שהיה זה בהר המוריה, אשר היה נעקד שם, ובוודאי היה נכנע בשברון לבו ואימת מלכו יתברך בזוכרו עקידתו אשר הצילו ממנה", ע"כ.
