הגה"ק רבי חיים כפוסי זיע"א בעל באור החיים י"ב שבט תצ"א
נולד לאביו בשנת ש' באלג'יר, לימים עבר עם משפחתו למצרים. הוא למד בישיבתו של הגה"ק רבי יצחק בירב בנו של הגה"ק יעקב בירב, וישנה מסורת שהאר"י הקדוש היה רבו בתורת הנסתר. הוא נדד בחייו בין קהיר, אלכסנדריה ודמיאט, ומשערים כי עמד בראש ישיבה במצרים.
חכם חיים כפוסי סבל מעיוורון, ופעם שמע שרננו אחריו כי לקח שוחד בשבתו כדיין, ונתקיים בו, רחמנא ליצלן, מקרא שכתוב: 'כי השוחד יעוור עיני חכמים'. בשומעו זאת הכריז, שאם אכן לקח שוחד - יישאר בעיוורונו, ואם לאו - יפקחו עיניו, ואכן נפקחו עיניו. מאז היה חותם בשמו: ה' נסי חיים כפוסי, והציבור קראהו בעל הנס.
תשובותיו של חכם חיים כפוסי היו גנוזים בכתב יד מאות שנים ולא נדפסו. מרן החיד"א, שראה את קובץ כתב היד, צטט מתשובותיו. חכם יעקב משה טולידאנו פרסם שלוש מתשובותיו, ורק בשנת תשע"א זכה, ויצא לאור קובץ כתב ידו, ובו 60 מתשובותיו, ועוד כמה סימנים מחידושיו על התלמוד.
בתשובותיו מידע רב ערך על יהדות מצרים ועל קהילות יהודיות רבות ברחבי העולם בתקופתו. הוא עמד בקשר עם חכמי תקופתו, ונודע כבר פלוגתא של חכם הגה"ק יעקב קאשטרו רבה של מצרים, והתדיין עם הגה"ק רבי בצלאל אשכנזי, בעל השיטה המקובצת, בזמן שהייתו במצרים.
רבינו חיים כפוסי נפטר ביום י"ב בשבט שצ"א, וקברו נשמר עד היום במצרים, והוא מהווה אתר עליה לרגל. בית הכנסת הנושא את שמו, קיים גם הוא בקהיר עד ימינו. משעלו יהודי קהיר לארץ ישראל, הוקם בית הכנסת שלו גם בארץ ישראל בעיר חולון.
טעם שעושים זכר לענני כבוד יותר מן המן והבאר
הנה ראיתי להרב הגדול מ' חיד"א הנ"ל בספרו ראש דוד כתב בשם הרב החסיד מו' חיים כפוסי, דהמן ובאר הלא המה לחם ומים שהן הכרחיים לחיי האדם ולא הוה כל כך תוספת טובה, אבל מה שהקיפן הש"י בענני כבוד חיבה יתירה נודעת להם בתוספת טובה, לזה צונו הש"י במצותיו לעשות זכר רק למתנה הלזו באמרו ית"ש כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וכו' [ויקרא כג מג] עכ"ד.
ועפי"ז נבאר מה שסיים שם בפסוק דברי הש"י בטעם המצוה כי בסוכות הושבתי את בני ישראל וגו' ממצרים אני הוי"ה אלקיכם, והוא עפ"י מה שדקדק הרב הגדול בעל תויו"ט זצ"ל במסכת ברכות [פ"ז מ"ג ד"ה נברך] למה בברכת התורה אומרים ברכו את הוי"ה ובברכת המזון אומרים נברך אלקינו (הבאתיו לעיל [אות ט']) ואמר דהנה לזונינו ולפרנסינו הדין והמשפט נותן לזון את כל בריותיו אשר ברא לכבודו כיון שהוא בראנו על כן מברכין בשם אלקים הוא שם הדין והמשפט, משא"כ נתינת התורה אין שום דין ומשפט שכליי מחייב שהש"י יגלה מסטירין דיליה חסד שעשועים לבריות קטנים בעולם העשיה, אבל הוא מצד חסדו הגדול אשר מתחסד עם ישראל עם קרובו ונתן להם את תורתו על כן אומרין ברכו את הוי"ה שם החסד והרחמים, זה תוכן דברי הרב ז"ל.
