הגה"צ רבי שאול משה זילברמן זצ"ל אב"ד וירשוב כ"ד תמוז תרצ"ט
הגה"צ רבי שאול משה זילברמן נולד ט"ו באלול שנת תר"י לאביו הגאון רבי יצחק אייזיק אלימלך זילברמן, מחסידי קוצק.
בשנת תרכ"ו בערך, נסע ללמוד בקרושנוביץ אצל ראש הישיבה הגה"ק בעל האבני נזר זי"ע.
בשנת תרכ"ח נישא לבתו של רבי אברהם מיכאל טונדובסקי מדווארט.
בשנת תרמ"ב הועמד ברבנות קוז'מינקה הסמוכה לקאליש. ובעיר זו הקים ישיבה. בזמן זה נפטרה אשתו הראשונה והוא נישא בשנית לחנה לבתו של המקובל רבי חיים הכהן מנובידוואר.
בחודש אדר שנת תרמ"ט, לאחר שהראב"ד רבי יעקב נפתלי זילברברג עזב את וירשוב, נקרא לכהן בה ברבנות. הוא העביר לווירשוב את ישיבתו ומאות תלמידים למדו אצלו בתקופה זו.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה ברח מעירו לאחר שנודע לו שהרוסים מתכננים לתופסו כבן ערובה, על מנת להבטיח שבני העיר לא ישתפו פעולה עם הגרמנים. הוא הגיע ללודז' בה מונה לכהן כראב"ד וכמפקח על הכשרות.
בשנת תר"פ החל להתכונן לעזוב את פולין ובשנת תרפ"ד עלה לארץ ישראל והתיישב בדרום תל אביב. נתבקש לישיבה של מעלה בכ"ד תמוז תרצ"ט.
מה שאמר לו רבו השפת אמת במעלת לימוד משניות
דבר נפלא כתב בספר שו"ת ר' שאול משה (זילברמן אב"ד וויערשוב) בהקדמתו וזה לשונו:
פעם אחת הייתי אצל השפת אמת זי"ע, ושאל אותי אם אני לומד משניות. והשבתי לו שקשה לי ללמוד משניות. ענה לי אדמו"ר זצ"ל: היודע אתה שכל הגדלות של הבית יוסף זצ"ל, היה מזה שלמד הרבה משניות. ואני חשבתי שכונתו של האדמו"ר הוא שעל ידי זה זכה שילמד עמו המגיד כידוע, הוסיף השפת אמת ואמר: כוונתי לגדלות בנגלה.
האיסור כחומת ברזל
סיפר החסיד ר' בן ציון אוסטרובער זצ"ל, שנשמע מפה קדשו של הרה"ק ה'שפת אמת' זיע"א אשר הוא תלמיד הרה"ק רבי מנחם מנדל מקאצק זיע"א, והיה זה לחידוש, כי הלא אך מלאו לו י"ב שנה בעת הסתלקות הרה"ק מקאצק. ואחר כך נתוודע שכוונת קדשו בעקבות המעשה שהתרחש באחת מנסיעותיו לקאצק, שאירע ונגנב מהבית גביע כסף. המשמש ר' פייבל סיפר לפני הרבי מקאצק על דבר הגניבה, והוסיף שאין זה לפלא, כי מסתובבים כאן אנשים בלי שום פיקוח והכל כהפקר בלי שמירה. הפסיקו הרה"ק מקאצק והרעים עליו בקולו: אהה, הפקר? והלא נאמר לא תגנובו! ואמר השפת אמת, שבשעה ששמע את הדברים יוצאים מפי קדשו, ראה לנגד עיניו חומת ברזל גדולה וחזקה, העומדת ומונעת מבני האדם לעשות מעשה גניבה. וללמד, כי אזהרת התורה הקדושה על הדבר במצות לא תעשה, עליו להיות בפני האדם כמחיצה של ברזל שלא יוכל בשום אופן לעבור על דברי התורה.
וסמוך לתקופה ההיא, בעת אשר ישב ה'שפת אמת' אצל מלמדו ולמדו על ענין חטא עץ הדעת, הפליא הילד כשהשמיע הסבר על חטא הנחש, שענין החטא הוא מה שאמר 'אף כי אמר אלוקים', לומר שאפילו אם אמר כן האלוקים, מה בכך. וזו היא זוהמת הנחש שהכניס בלבבות שאף כי אמר אלוקים, בכל זאת אין זה דבר מוחלט ('ממעונות אריות').
*
על הפסוק (דברים יב יז): 'לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ', ופירוש רש"י: רבי יהושע בן קרחה אומר, יכול אתה אבל אינך רשאי, כיוצא בו (יהושע טו סג) ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני יהודה להורישם, יכולים היו אלא שאינן רשאין, כתב לפרש הגאון רבי שאול משה זילברמן זצ"ל בספרו 'פרדס שאול' (פרשת וישב): והיינו דהוי קשה לו הלשון 'לא תוכל', לזה פירש כן, והיינו כי כך היה רצון השי"ת אשר כל איש ישראל יהיה כל כך דבוק במצוות השם, כי מה שאינו רשאי יהיה נדמה אצלו כאילו אינו יכול לעשות כלל הדבר הזה. וכמו ששמעתי בשם מרן הרב הקדוש מגור בעל החידושי הרי"מ זיע"א, שאמר שזה שישראל מכונים בשם 'אום אני חומה', היינו מה שאסור להם לעשות נדמה להם כחומה שאינו יכול לעבור על זה, וזה נראה הפירוש במדרש 'אם מעמיד דברים כחומה נבנה עליה טירת כסף', עיין שם. וזה שפירש רש"י ז"ל 'לא תוכל' - שאין רשאי.
