הגה"צ רבי מנשה (הקטן) קליין זיע"א ב' שו"ת משנה הלכות כ"ט אלול תשע"א
הגר"מ קליין נולד באונגוואר שבסלובקיה בשנת תרפ"ה למשפחת רבנים. למד תורה אצל אביו ובישיבות בעירו. בשואה שהה במחנות ריכוז שונים, אך זכה לשרוד כשהוא נותר בודד מכל משפחתו. הוא הועבר למחנה מעבר בצרפת, משם עבר לארה"ב והמשיך בלימודיו. לאחר זמן קצר נסמך להוראה בידי האדמו"ר בעל השפע חיים מצאנז וגדולי תורה אחרים, והחל להרביץ תורה ולהורות הלכה.
היה ראש ישיבה ורב של קהילה חשובה, ויצר קשר הדוק עם גדולי התורה של ארה"ב ואח"כ גם של א"י. בשנת תשי"ח הוציא לאור את החלק הראשון של ספר השו"ת שלו 'משנה הלכות', ומאז נדפסו 17 כרכים בחייו ועוד שניים לאחר פטירתו. הרב קליין הקים את קהילת 'אונגוואר' בבורו - פארק שבניו - יורק על כל מוסדותיה, וייסד את ישיבת 'בית שערים' ועמד בראשה. בשנת תשמ"ז הקים את 'קרית אונגוואר' בשכונת רמות בירושלים, ושימש כאדמו"ר מאונגוואר.
רבינו עלה בסערה השמימה בכ"ט באלול תשע"א (ערב ראש השנה תשע"ב) ונטמן בבית העלמין העתיק בצפת.
תקיעת שופר לאיטר יד
בדבר שאלתו באיטר יד באיזה צד מן הפה יתקע בשופר.
באמת כי לפלא לי על השאלה, שהרי דבר זה מפורש בש"ע א"ח סי' תקפ"ה ס"ב ברמ"א שם וטוב לתקוע בצד ימין אם אפשר לתקוע בכך, (מנהגים) וכתב המג"א דכתיב והשטן עומד על ימינו לשטנו ועוד טעם משום דבשמאלו התפילין מגינין וסיים המג"א א"כ באיטר יד יש לתקוע בימין דידיה וכ"כ הבאה"ט.
ואולי כוונתו לפי שהמ"ב מספקא לי' אי לטעם הראשון נמי דינא הכי ולכן מספקא לי' דבמ"ב כתב דאולי זה רק לטעם השני אבל לטעם הראשון לא שייך, ואולי מהאי טעמא לא העתיקו הגרש"ז ע"ש ועכ"פ דבר זה מבואר בפוסקים ודעת המ"ב לכאורה נראה שלא לשנות גם לאיטר יד תוקע בימינו, עכ"פ כנראה דבדיעבד בכל אופן יצא רק למי שאינו איטר ודאי שלכתחלה לתקוע בצד ימין.
(שו"ת משנה הלכות חלק יג סימן פא)
כשלוותה אמו מקופת הצדקה החזירה קצת יותר
ודכירנא כד הוינא טליא, ראה ראיתי לאמי מורתי הקדושה מרת רחל לאה הי"ד שלוותה איזה מעות מן הקופה ואח"כ כשהחזירה הוסיפה איזה פרוטות יותר ממה שלקחה, ותמהתי ע"ז ואמרה לי פעם כי צדקה געלד בארגט מען נישט אומזיסט (אין לווים בחינם מקופת צדקה), וחכמת אשה בנתה בית.
