הגה"צ רבי מאיר שפירא זצ"ל ראש ישיבת חכמי לולבלין ז' חשוון תרצ"ד
נולד בב' באדר תרמ"ז בשאץ שבבוקובינה לאביו הג"ר יעקב שמשון, מצאצאי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ והרה"ק רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.
בילדותו ניכר בכשרון נדיר במיוחד ובהתמדה מופלאה. מסופר כי בגיל 9 כבר היה בקי בחלק יורה דעה עם מפרשיו. הוא נודע בתור "העלוי משאץ".
בשנת תר"ע, בהיותו בן 23, התמנה לכהן כרב בגלינא שבגליציה. לאחר 13 שנה עבר לכהן כרב בסאניק, שנה לאחר מכן בפיעטרקוב, ולאחר חמש שנים נבחר לכהן בלובלין. הוא יזם הקמת שני מפעלים גדולים לחיזוק התורה: ייסוד מפעל "הדף היומי" והקמת ישיבת חכמי לובלין. הוא הציע את רעיונותיו בפני הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בוינה בשנת תרפ"ג, ושתי ההצעות התקבלו באהדה על ידי המשתתפים. מסלול הדף היומי החל בראש השנה תרפ"ד, וישיבת חכמי לובלין נוסדה בשנת תר"ץ. הוא רצה לייסד ישיבה מפוארת הכוללת פנימיה וחדר אוכל, מתוך מחשבה כי זהו כבוד התורה. אכן, הוא הקים מבנה ענק ומפואר בן 6 קומות. הוא נדד ברחבי העולם על מנת לגייס כספים להקמת הישיבה ואחזקתה.
היה בעל חוש מוזיקלי מפותח, והלחין מנגינות רבות. בין המנגינות הידועות שהלחין: "אשרי אדם עוד לו בך", "אם אמרתי מטה רגלי" ועוד.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה בדמי ימיו בגיל 46 בז' בחשון תרצ"ד.
לא לזלזל בחלומו של ילד
פעם הזדמנה הרבנית משאץ אל ביתו של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, היא ביקשה את רשות הרב וביקשה את סליחתו.
כששאל על מה ולמה מבקשת הרבנית סליחה, השיבה: בעבר כשהיינו אני והרב ילדים, שיחקנו יחדיו בעיירה שאץ, והנה הרב כדרכם של ילדים סיפר על חלומו לאחד את כל היהודים בלימוד אחד יומי.
צחקנו אז על חלומותיך, סיפרה הרבנית, ועתה כשהתגשם החלום, מבקשת אני את מחילתך.
המהר"ם נענה ברצון, אך הוסיף כי מוסר השכל למדים אנו, כי לעולם אין לזלזל בחלומו של ילד.
היכן נמצא בתורה לראשונה "עיתונאי"?...
יושב אצלו (אצל הגר"מ שפירא זצ"ל) כתב של עתון גדול ורוצה לשמוע מפיו משהו פיקאנטי.
שואל אותו הרב באירוניה: היכן נמצא בתורה לראשונה "עתונאי"?... שותק הלה, והרב ממשיך על אתר: ה"שעיר לעזאזל" נשלח ביד "איש עתי" היינו 'עתונאי'.
למה צריך היה לבחור לתפקיד זה בעתונאי? כי השעיר צריך היה לשאת לעזאזל את כל העבירות, לא לאבד בדרך כלום, ולהשליך הכל בנוקבא דתהומא רבא, אם חסר עוון אחד לא היה מכפר השעיר.
והיכן לוקחים אדם שיחטט בכל עוונות העם היהודי מבלי לשכוח אפילו את העון הקטן ביותר ושלא יאבד מאומה - משום כך צריך היה להטיל תפקיד זה על עתונאי...
יש עתונאים המסוגלים לשלח לעזאזל את קרבנותיהם במשיכת קולמוס אחת...
