הגה"צ רבי מאיר שפירא זצ"ל ראש ישיבת חכמי לולבלין ז' חשוון תרצ"ד
נולד בב' באדר תרמ"ז בשאץ שבבוקובינה לאביו הג"ר יעקב שמשון, מצאצאי הרה"ק רבי פנחס מקוריץ והרה"ק רבי יעקב שמשון משיפיטובקה.
בילדותו ניכר בכשרון נדיר במיוחד ובהתמדה מופלאה. מסופר כי בגיל 9 כבר היה בקי בחלק יורה דעה עם מפרשיו. הוא נודע בתור "העלוי משאץ".
בשנת תר"ע, בהיותו בן 23, התמנה לכהן כרב בגלינא שבגליציה. לאחר 13 שנה עבר לכהן כרב בסאניק, שנה לאחר מכן בפיעטרקוב, ולאחר חמש שנים נבחר לכהן בלובלין. הוא יזם הקמת שני מפעלים גדולים לחיזוק התורה: ייסוד מפעל "הדף היומי" והקמת ישיבת חכמי לובלין.
הוא הציע את רעיונותיו בפני הכנסיה הגדולה של אגודת ישראל בוינה בשנת תרפ"ג, ושתי ההצעות התקבלו באהדה על ידי המשתתפים. מסלול הדף היומי החל בראש השנה תרפ"ד, וישיבת חכמי לובלין נוסדה בשנת תר"ץ. הוא רצה לייסד ישיבה מפוארת הכוללת פנימיה וחדר אוכל, מתוך מחשבה כי זהו כבוד התורה. אכן, הוא הקים מבנה ענק ומפואר בן 6 קומות. הוא נדד ברחבי העולם על מנת לגייס כספים להקמת הישיבה ואחזקתה.
היה בעל חוש מוזיקלי מפותח, והלחין מנגינות רבות. בין המנגינות הידועות שהלחין: "אשרי אדם עוד לו בך", "אם אמרתי מטה רגלי" ועוד.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה בדמי ימיו בגיל 46 בז' בחשון תרצ"ד.
לא עלה על דעתי שתרחיק לכת כל כך
אביא את אשר שמעתי מפי הגה"ח רבי אברהם שפירא זצ"ל משיחתן של תלמידי חכמים הצריכים לימוד, והעולם מספרים זאת בשינוי קצת אך אני אביאנו כפי שסיפרו לי הגה"ח רבי אברהם אחיו של הגאון המפורסם רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין, וכה סיפר:
הגה"צ רבי מאיר שפירא בימי בחרותו למד בישיבת וויזניץ ורק אחרי נישואיו שהיה לחתן אצל חסיד טשורטקוב החל להסתופף בטשורטקוב עד שהיה לחסיד טשורטקוב נלהב. בנערותו התגורר בעיירה שאץ, ואביו הגה"ח רבי יעקב שמשון שפירא זצ"ל היה נכד של הרה"ק רבי פנחס מקאריץ זי"ע ומקורב משפחה להרה"ק האמרי ברוך מוויזניץ זי"ע, ובכן השתדל הרה"ק האמרי ברוך בכל פעם ששהה בשאץ שיסעוד ארוחת ערב (וועטשערע) אצל שאר בשרו הרה"ח רבי יעקב שמשון.
פעם אחת בעת שהותו של הרה"ק האמרי ברוך אצל ש"ב, התאונן לפניו מארחו שהנה לו שני בנים שהצעיר מביניהם 'אברהם' (הוא זה שסיפר לי העובדא) הינו כבר הולך על רגליו ב"ה וקופץ ובא, ואחיו הגדול 'מאיר' שכבר בן ארבע אף שהוא ילד מאוד מפותח ומחודד הרבה ב"ה אך אינו יכול ללכת על רגליו.
נענה האמרי ברוך: 'וכי דבר זה צריך ממני?! לזה לא צריכים לדידי, כי גם רבי חיימ'ל שלי יוכל ללמדו לכת'. ואכן בגמר הסעודה לקח הרה"ק רבי חיים מאנטיניע זי"ע את ידו של הילד מאיר והוליכו מסביב לשולחן, ומאז התחיל ללכת כאחד האדם.
כעבור שנים רבות נפגשו הגה"צ רבי מאיר שפירא והרה"ק רבי חיים מאונטיניע במעיינות המרפא בקארלסבאד או מארינבאד (וגם רבי אברהם המספר היה נוכח שם) וניגש רבי מאיר שפירא ואמר אל האנטיניער רבי שזוכר עוד איך בימי עלומיו לימד אותו לילך ברגליו.
נענה לעומתו הרה"ק מאונטיניע: אמנם לימדתי אתכם ללכת, אך אני דמיתי שתלך עד לוויזניץ או עד אנטיניע, אך לא עלה על דעתי שתרחיק לכת כל כך...
