הגה"צ רבי ישראל חיים פרידמאן זצ"ל בעל ליקוטי מהרי"ח כ"ד סיון תרפ"ב
הגה"צ רבי ישראל חיים פרידמאן זצ"ל בעל ליקוטי מהרי"ח, נולד בשנת תר"ט לאביו הרה"ח ר' יהודא פרידמאן זלה"ה, ואמו החשובה מרת מרים ע"ה. מאז ילדותו היה ניכר רבינו בכשרונותיו הנדירים כי לגדולות נוצר, והיה מצויין בין חבריו לשבח ולתהלה בתורה ובמדות טובות.
בימי בחרותו עלה רבינו ללמוד בישיבת מרן הרה"ק הייטב לב זצ"ל והיה מתלמידיו המצוינים והחביבים עליו, ומאז קשר קשר אמיץ וחזק עם רבו שלמדו תורה והיה מחסידיו המובהקים.
בשנת תרמ"ד נתקבל רבינו להיות אב"ד העיר ראחוב, עיר קטנה במארמרוש, רומניען. ניהל את ענייני העיר ביד רמה ובד בבד המשיך לעסוק בדברי תורה ולהרביץ תורה ויראה לעדרים, והיתה לו קבוצה של תלמידים עמהם למד מדי יום ביומו.
רבנו הוציא לאור את ספרו המפורסם "ליקוטי מהרי"ח" על נוסחאות התפילה והתנהגות האדם בכל יום מימות השנה בסדר נפלא ובחיפוש מקורות מנהגי ישראל, בידיעה מופלגת ובבקיאות עצומה, ועוד בחייו זכה ונתקבל הספר בחבה אצל גדולי ישראל ואצל כל מבקשי תורה, וחיבה זו נותרה עד היום הזה.
פטירתו של רבינו היתה באופן עצוב ביותר, היה זה כאשר נסע רבינו לצרכי כשרות, אשר העגלה עליה ישב נסחפה למים הזידונים, ונסתלק לבית עולמו במים רבים אדירים משברי ים, לאחר שלשה ימים נמצאה גופתו הקדושה של רבינו ונערכה לויה גדולה כראוי למעמדו הרם, והביאוהו למנוחת עולמים בעירו ראחוב. (גל' שבת בשבתו - אנטוורפן)
הסכמה מלמעלה
רבנו היה דבוק ומקושר עד מאוד לרבו הגה"ק בעל ייטב לב זצוק"ל, כפי שראה ולמד בבית אביו שהיה מגדולי חסידי הייטב לב, וכן הרה"ק הייטב לב החזיר לו אהבה וחיבבו מאד, ומסופר כי בעת
שהיה הייטב לב מוסר שיעורו בישיבה לתלמידיו היו התלמידים מתפלפלים ומקשים על השיעור, היה פונה להלקוטי מהרי"ח ואמר קודם כל נראה מה הוא אומר על חידושי, ואחרי זה נתפלפל אם
אני צודק בזה.
וסיפר רבינו לנכדו כי דרכו היה בימי צעירותו כשהיה בחור כבן ט"ז שנה שבסיום השיעור של רבו הייט"ל היה מפלפל עמו הרבה בענין השיעור, ומנהגו היה לעמוד בעת השיעור מאחורי גבו של רבו באופן שהיה עומד למעלה מרבו, פעם בדרשת שבת הגדול אמר רבו בזה"ל: "עס גלוסט זיך מיר צו
זאגען א חידוש, אבער איך האף אז דער פון אויבן איז מסכים צו דעם" (=מתחשק לי לומר חידוש אבל אני מקוה שזה שהוא 'למעלה' מסכים לחידושי) והביט אל רבינו שעמד שם למעלה.
תרי צדיקי
כיון שהיה רבינו אדוק ומקושר גם לרבו הייטב לב וגם לבעל הדברי חיים, כפי שאמר רבינו בלשון
קדשו: "איך האב געהאט צוויי רבי'ס", הוא מביא לפעמים את הנהגות שני הצדיקים יחד, כך לדוגמא בסדר הנחת תפילין מביא רבנו באדם שטעה והניח תפילין דר"ת במקום תפילין דרש"י ובירך עליהם וקרא בהם קריאת שמע ותפלה, תחילה מביא רבינו לשון החיד"א שצריך לחזור ולהניח תפילין רש"י ולברך עליהם, ורבינו מוסיף מיד: "אך עיין בתשובת דברי חיים ממרן הגה"ק מצאנז זצללה"ה שמי שדרכו להניח תמיד גם תפלין דר"ת אין לו לברך אח"כ שנית, ואדומו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב זצללה"ה מסיגוט בתשובת אבני צדק דעתו שאפילו מי שאין דרכו להניח תפילין דר"ת מ"מ לא יברך אח"כ רק "להניח תפלין" ולא "על מצות תפילין".
כמו כן בהנהגת חודש ניסן לגבי המפקפקים על המנהג לקרוא פרשת הנשיא בספר תורה גופא בלא ברכה, כותב רבינו: "אך ראיתי שני גדולי הדור שנהגו כן ה"ה מרן הגה"ק מו"ה חיים האלבערשטאם מצאנז ואדומו"ר הגה"ק מו"ה יקותיאל יהודא ט"ב מסיגעט זי"ע, ובודאי גם רבותיהם היו נוהגין כן".
