הגה"צ רבי ישראל חיים פרידמאן זצ"ל בעל ליקוטי מהרי"ח כ"ד סיון תרפ"ב
הגה"צ רבי ישראל חיים פרידמאן זצ"ל בעל ליקוטי מהרי"ח, נולד בשנת תר"ט לאביו הרה"ח ר' יהודא פרידמאן זלה"ה, ואמו החשובה מרת מרים ע"ה. מאז ילדותו היה ניכר רבינו בכשרונותיו הנדירים כי לגדולות נוצר, והיה מצויין בין חבריו לשבח ולתהלה בתורה ובמדות טובות.
בימי בחרותו עלה רבינו ללמוד בישיבת מרן הרה"ק הייטב לב זצ"ל והיה מתלמידיו המצוינים והחביבים עליו, ומאז קשר קשר אמיץ וחזק עם רבו שלמדו תורה והיה מחסידיו המובהקים.
בשנת תרמ"ד נתקבל רבינו להיות אב"ד העיר ראחוב, עיר קטנה במארמרוש, רומניען. ניהל את ענייני העיר ביד רמה ובד בבד המשיך לעסוק בדברי תורה ולהרביץ תורה ויראה לעדרים, והיתה לו קבוצה של תלמידים עמהם למד מדי יום ביומו.
רבנו הוציא לאור את ספרו המפורסם "ליקוטי מהרי"ח" על נוסחאות התפילה והתנהגות האדם בכל יום מימות השנה בסדר נפלא ובחיפוש מקורות מנהגי ישראל, בידיעה מופלגת ובבקיאות עצומה, ועוד בחייו זכה ונתקבל הספר בחבה אצל גדולי ישראל ואצל כל מבקשי תורה, וחיבה זו נותרה עד היום הזה.
פטירתו של רבינו היתה באופן עצוב ביותר, היה זה כאשר נסע רבינו לצרכי כשרות, אשר העגלה עליה ישב נסחפה למים הזידונים, ונסתלק לבית עולמו במים רבים אדירים משברי ים, לאחר שלשה ימים נמצאה גופתו הקדושה של רבינו ונערכה לויה גדולה כראוי למעמדו הרם, והביאוהו למנוחת עולמים בעירו ראחוב. (גל' שבת בשבתו - אנטוורפן)
כשאוכל ושותה יאמר בפיו "לכבוד שבת קודש"
בליקוטי מהרי"ח (סעודת ליל שבת) כתב שבשבת קודש, כשאוכל ושותה ומקיים שאר תענוגים וכבוד שבת, יאמר בפיו 'לכבוד שבת קודש', ומביא סמך לזה בדברי המדרש (אסתר רבה ז יב) מדברי המן שהלשין על ישראל שאוכלין ושותין ואומרים עונג שבת ועונג יום טוב.
לאכול פת חמה במוצ"ש
אמרו חז"ל (שבת קיט, ב) חמין במוצאי שבת מלוגמא - פת חמה במוצאי שבת מלוגמא.
כתב בספר מנהג ישראל תורה (סי' ש' ס"ק ג'): אמרינן בשבת (דף קי"ט) חמין במו"ש מלוגמא, פת חמה במוצאי שבת מלוגמא, פי' רש"י חמין לשתות ולרחוץ, מלוגמא רפואה, והנה לרחוץ בחמין במוצ"ש לא נהגו בשום מקרה, וגם לאכול פת חמה לא ראיתי לדקדק, אלא שבלקוטי מהרי"ח הביא שהמהר"ם א"ש דקדק לאכול פת חמה (ואף דאמרו ביומא דפת חמה סכנה היינו דוקא חמה ביותר, או דהגמ' ביומא מיירי בפת חמה היוצא מן התנור שנאפה בו, אבל אם אחר שכבר נתקרר מחום האפיה ועבר זמן מה ורוצה לחממו מחדש שפיר דמי, עי' בארחות חיים), אמנם לשתות חמין כבר נתפשט בין חסידים ואנשי מעשה ששותין קאווע או טייה במוצ"ש.
והטעם שיש ענין בשתיה דוקא כתב באשל אברהם במהד"ת, דכיון שהאבר נסכוי אינו נהנה אלא מהסעודה ההיא כמובא בפוסקים ועצמות נהנים משתי' כמשאחז"ל אודת היכר בעצמות אם הי' יין מזוג, ומ"מ מסיים דיש ג"כ סמיכה על שתיית יין הבדלה היטב עי"ש, אמנם לפי פי' רש"י דחמין במוצ"ש מלוגמא הכוונה על שתיה א"כ אינו יוצא ביין הבדלה.
וכתב בספר דברי יצחק בשם הרה"ק רבי ר' זושא זי"ע. דמה שאמרו דחמין במוצ"ש מלוגמא הכוונה שהוא רפואה שלא יהי' לו עצבות והוא מרומז בפסוק ומחבש לעצבותם, מחבש ר"ת ח'מין ב'מוצאי ש'בת מ'לוגמא וסמיך ליה לעצבותם לומר שהוא רפואה לעצבות, ובארחות חיים הביא שטוב לומר כן מפורש בשעת אכילת חמין שיאמר חמין במוצ"ש מלוגמא ע"כ.
וכתב המהרש"א בח"א טעם הדבר דיש לכבד השבת בסעודת לויה בדבר חדש שנתחמם אחר השבת ליהנות ממנו, שהיה אסור בו ביום שבת העבר, ומשום דרוב אכילות ומשקין בשבת קרים רע לחולים, קאמר דהחמין בסעודת לויה במוצאי שבת הם רפואה כמו מלוגמא.
ובכף החיים כתב, דהא דאיתא בגמ' חמה. אינה חמה ממש, אלא למעוטי קיבר, שהרי איתא בחופת אליהו רבא, עשרה דברים ממעטים כח בני אדם וחד מינייהו פת חמה ע"כ. ולפי"ז מיושבת הקושי' הנ"ל מהגמ' ביומא ודו"ק.
