הגה"צ רבי יוסף יוזל הורוביץ זצ"ל "הסבא מנובהרדוק" י"ז כסלו תר"פ
רבינו יוסף יוזל הורוביץ הידוע כ"סבא מנובהרדוק" זצ"ל, נולד בשנת תר"י בפלונגיאן שבליטא. כבר בצעירותו ניתן היה לראות, כי היו בו כישרונות מיוחדים. בגיל ט"ז שנה מינהו אביו למגיד שיעור שלמדו בביה"מ בעיירה. בגיל ח"י התארס עם בת עיירת שוויקשנה אולם לאחר האירוסין נפטר ל"ע חותנו ורבינו נאלץ לקחת על שכמו את פרנסת כל משפחת חותנו. בתחילה התעסק במסחר והיה נוסע לרגל עיסוקיו לעיר קליפדה ממל. שם בעקבות פגישה עם הגה"צ ר' ישראל סלנטר עזב את כל עיסוקיו והתמסר כולו ללימוד המוסר בהדרכת רבו החדש. הוא הצטרף לכולל שהקים בעיר קובנה, וניצל את הזמן בלימוד ללא הפסקה.
במשך שנה ותשעה חודשים הסתגר בבית בעיירה סלובודקה ליטא ולא הניח לאיש להיכנס אליו, כעבור תקופה זו נפגש עם "הסבא מקלם", אשר שכנע אותו שכיום אסור להסתגר לבד ולהתפתח, אלא חייבים להשפיע על העולם. על כן החל לערוך מסע בקהילות היהודיות הגדולות, הקים בתי מדרש ללימוד גמרא עם מוסר בהתאם לשיטתו בסיוע קרן הנדיב ר' עובדיה לחמן מברלין.
בשנת תרנ"ו החליט שכדי להשפיע על בני דורו יש לפתוח ישיבה, שתהיה מרכז רוחני לפעילותו להפצת המוסר לבני העם. המטרה המרכזית שהגדיר לעצמו היא: 'להחדיר בליבות הכל, שידע האדם מהי חובתו בעולמו'. מיקום הישיבה נבחר בעיר נובהרדוק, ועל שמה הישיבה נקראה.
בעת מלחמת העולם הראשונה, בשנת תרע"ו עבר יחד עם הישיבה לעיר הומל, שהייתה רחוקה יותר משדה הקרב.
בשנת תר"פ עבר עם חלק מתלמידיו לקייב לחזק את הפליטים שנמצאו שם. התנאים הסניטריים היו קשים ורבים נספו במגפה. רבינו ניסה לסייע לחולים, אך נדבק בעצמו והשיב את נשמתו ליוצרה.
נפטר ב-י"ז כסליו תר"פ בקייב שבאוקראינה. לאחר כ-50 שנה הועלו עצמותיו והוא נטמן בהר המנוחות בירושלים.
נר ביער באישון לילה
"אחד מיסודות החזקים ביותר באישיותו של ר' יוזל היתה מדת הבטחון, עד שהוא מצא לראוי לכנות את עצמו בתור שכזה. הוא לקח לו לפסבדונים (לשם עט) את התואר 'בעל בטחון' והיה רגיל לחתום בשם: ב"ב, ראשי התיבות: בעל בטחון... כמופת לבטחונו שמר באוצרו, במשך עשרות שנים, נר אשר הזדמן לו במקרה מופלא, ומעשה שהיה כך היה:
בימי שבתו בפרישות בעיר זושן, אזלו לו באחד הלילות כל נרותיו והוא נשאר בחושך. ר' יוזל לא התייאש, ולמרות השעה המאוחרת יצא באישון לילה אל היער לחפש אור. והנה נתקל פתאום באדם שבא כנגדו ונר בידו. האיש הלז נעתר מיד לבקשתו ומסר לו את נרו. המקרה הזה שימש לר' יוזל לאות עד כמה צריכה להגיע מדת בטחונו של האדם, והוא השאיר אצלו שיירי אותו נר למשמרת. הנר הזה היה שמור אצלו במשך עשרים ושתים שנה עד שנפלה דליקה בנובהרדוק, והוא נשרף ביחד עם כל חפצי ביתו. כשאנשי ביתו הצטערו על אבידת הנר, גער בהם ר' יוזל ואמר שאין צורך בהוכחות על בטחון".
