הגה"צ רבי חיים מוואלאזין זיע"א בעל 'נפש החיים' י"ד סיון תקפ"א
רבינו רבי חיים מוואלאזין זצ"ל, נולד בשנת תק"ט לאביו הגאון רבי יצחק זצ"ל.
למד אצל הגאונים ה"שאגת אריה" ורבי רפאל מהאמברוג זצ"ל. והיה תלמיד מובהק של הגר"א מוילנא זצ"ל.
רבינו כיהן כאב"ד וואלאזין והקים את ישיבת וואלאזין המפורסמת. מחיבוריו; שו"ת חוט המשולש, נפש החיים ועוד.
בין תלמידיו נמנו ה"משכנות יעקב" וה"בית דוד". בהקדמת ספר "תקלין חדתין" על מסכת שקלים כתב על רבינו: "כי לא חסר לו כלום מהמעלות שמנו חכמים שהתורה נקנית בהם..."
הגר"ח נתבקש לישיבה של מעלה בי"ד סיון שנת תקפ"א ומנו"כ בוואלאזין.
הבא לטהר מסייעין לו
סיפר הגאון רבי זעליג ראובן בענגיס זצ"ל, רבה של ירושלים, סיפור מופלא אותו קיבל איש מפי איש: הגאון רבי חיים מוואלזין זצ"ל היה מקפיד מאוד שלא לברך שום ברכה מבלי שיהיה לידו מישהו שיענה אמן אחר ברכתו. והנה פעם אחת, היה זה בשעה של אחר חצות הלילה, ורבי חיים היה מאד צמא. הוא ביקש לשתות אך לא היה מי שיענה אמן על ברכתו. בני ביתו כבר היו ישנים באותה שעה, והוא כמובן לא רצה להפריעם משנתם. הרחוב היה שומם ונפש חיה לא עברה בו. התייסר רבי חיים בצמאונו, אך לעבור על מנהגו הטוב לא רצה.
לפתע שומע רבי חיים דפיקות בדלת הבית. הוא פותח ולהפתעתו מגלה כי מדובר באחד מבחורי הישיבה הגדולה שבוואלזין. שאל אותו רבי חיים: מה לידידי בביתי בשעה זו של אחרי חצות הלילה? ענה הבחור, כי הוא שקוע בסוגיא קשה, ומחמת שקושיה עצומה הציקה לו הוא בא לבקש את דעת רבו בענין זה. לא הייתי דופק בדלת, אילולא שראיתי כי הבית מואר, התנצל הבחור בפני רבי חיים. שמח רבי חיים מאוד על החסד שעשה עמו הבורא יתברך שזימן לו מישהו שיענה אמן אחר ברכתו. בטרם עסקו בבירורה של הסוגיא, רבי חיים לקח כוס מים ובירך עליו ברכת 'שהכל' ולאחר מכן ברכת 'בורא נפשות', ואותו הבחור ענה אמן, ורק לאחר מכן ישבו שניהם יחד ללבן את מהלך הסוגיא עד אשר נחה דעת הבחור בפשט שהסביר לו רבו ונפרדו לשלום.
ויהי למחרת בבוקר, בהגיע רבי חיים אל הישיבה, ניגש אל אותו בחור להודות לו על אשר הגיע לביתו ושבזכותו הרווה את צמאונו. אך הבחור הסתכל על פני רבו בתמיהה ואמר: אני? אימתי באתי לביתו של הרב? אזי הבין הרב, כי אכן אותו בחור לא היה אצלו מעולם בלילה, אלא שכנראה נשלח מישהו מן השמים בדמות אותו הבחור בכדי לענות על ברכתו אמן.
*
על הפסוק (במדבר ח ו): 'קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם', מסביר רבינו האביר יעקב זיע"א כי כאן מרומז דברי חז"ל (שבת קד.) 'הבא ליטהר מסייעין אותו', כי הנה 'הלוים' עולה בגימטריא צ"א, שהוא כמנין שם הוי"ה ושם אדנות יחד, והכוונה היא לאותם האנשים הבאים להטהר ורצונם להתדבק בשכינה ולחבר קודשא בריך היא ושכינתיה, וכיון שרואה הקב"ה את רצונם הטוב של אותם 'הלוים', של אלו שרצונם להטהר ולהטיב, הרי הוא בא לסייעם והוא 'מצוה עליהן מלאכים או נשמות הצדיקים לסייעם' ועל ידי זה הוא מטהר אותם ומביא אותם אל השלימות.
