הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל גאב"ד מונטריאול - קנדה כ"ז טבת
נולד בעיירה דוקלא בשנת תרע"ב לאביו הרה"ג רבי חיים חתנו של הראב"ד הגאון רב דוד צבי זהמן זצ"ל. למד אצל סבו, ואח"כ נעשה לתלמידו המובהק וחביבו של הגאון האדיר רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין. רבו העיד עליו, כבר אז שהוא יודע 2,200 דפי גמרא בעל פה.
בגיל בר מצוה הדפיס את ספרו הראשון "פרי פנחס", ואח"כ החל לערוך את הירחון התורני "אהל תורה" ובו חידושי תורה מתלמיד החכמים שבדור. לאחר פטירת הרב שפירא נעשה רב פנחס הבוחן לתלמידים החדשים שבאו בשער ישיבת יח"ל.
בזמן השואה הצליח בחסדי ה' להמלט ממחנה ריכוז, ואח"כ הצליח לגנוב את הגבול מהשטח הסובייטי לליטא, משם נסע דרך סיביך לקובה וגורש לשנחאי. בשנת תש"א הגיע לקנדה, ואת פרשת תלאותיו תיאר בספר זכרונות שהוציא בשנת תש"ה. בקנדה נתקבל כמרא דאתרא בקהילת "עדת ישורון" במונטריאול וראש ישיבת "מרכז התורה". אחד כך נעשה ליו"ר ועד הרבנים והגאב"ד דמונטריאל קנדה, והרב הראש למדינת קנדה.
הרב הירשפרונג היה משיירי כנסת הגדולה של גאוני פולין, והיה נחשב לאחד הבקיאים הגדולים ביותר בדורנו בש"ס ופוסקים השגורים על לשונו בעל פה, וזאת בנוסף לחריפותו הרבה שהתבטא בשעוריו העמוקים ובחידושי תורה שלו, עם זאת, הרי היה עניו ולא מחזיק טיבותא לנפשיה. רודף שלום, בעל חסד, ועוסק בצרכי ציבור באמונה.
נתבקש לישיבה של מעלה ביום כ"ז טבת תשנ"ח.
תלמיד ורבו אינם שני דברים נפרדים
סיפר הגאון האדיר רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל גאב"ד מאנטריאל באחת מדרשותיו, שבהיותו בהיכלו של הגה"צ הרב דבריסק זצ"ל שאל את פיו על הא דאיתא בריש מס' מכות בדין עדים זוממין המעידין על פלוני שהוא חייב גלות והוזמו, אין אומרים שיגלו הזוממין תחתיו כדין ד"כאשר זמם", אלא לוקין ארבעים, ובגמ' שם (דף ב') מנא הני מילי, אמר ר"ל דאמר קרא הוא ינוס אל אחת הערים הוא ולא זוממין, עיי"ש.
ולכאורה, הקשה הג"ר פנחס, הוי מצי למימר דילפינן ליה דומיא דאמרינן גבי עד בן גרושה וחלוצה היינו המעידים על כהן שנתגרשה אמו טרם לידתו - ועשאוהו חלל והוזמו, דינן שלוקין ארבעים ואין נעשים בני גרושה וחלוצה ועשיתם לו ולא לזרעו, והכי נמי מדכתיב "ועשיתם לו כאשר זמם" נימא "לו" ולא לרבו, ובתלמיד שגלה מגלין רבו עמו כדאיתא שם (דף י), וא"כ יפטר הזומם מעונשו מכח רבו שאין עליו חיוב גלות, ולא מצריך למילף מהכתוב "הוא ינוס" כנ"ל.
השיבו הרב מבריסק, דתלמיד ורבו אינם שני דברים נפרדים כי אם דבר אחד גוף אחד, ולכן לא שייך למידרש הלימוד דלו ולא לרבו, שהרי רבו כלול בו, והוא כלול ברבו ודו"ק.
כשיצאתי מחדרו - סיים הג"ר פנחס את דבריו - אמרתי לתלמידיו של הבריסקער רב, כי תירוץ זה מתאים יותר לומר לאדמו"ר ומנהיג חסידים...
