הגאון רבי מנחם נחום קפלן מהורודנה זצ"ל נודע בכינוי רבי נחומ'קה מהורודנה והיה רבו המובהק של החפץ חיים ח' חשוון תר"ם

רבי נחום נולד בעיירה בייסוגלה הסמוכה לעיר שאולאי (שאוולי) בצפון ליטא לאביו ר' עוזיאל שהתפרנס בדוחק רב מהיותו פועל פשוט במשרפת יי"ש.

באחד הימים ראה אותו הרב קרפל אטלס (תקמ"ג-תרכ"ו) מחשובי קהילת שאוולי והציע לו לבוא ללמוד בבית מדרשו עם בניו העילויים והוא יממנו. ר' מנחם נחום הצעיר קיבל את ההצעה בשמחה רבה כי משאת נפשו הייתה ללמוד תורה. תחת הדרכתם של בני הרב קרפל אטלס גדל בתורה ורכש ידע מכובד ביותר בתלמוד ומפרשיו. לאחר זמן כבר חש ביכולתו ללמוד בישיבה ונסע לישיבת מיר שבה כבר ביקר בנדודיו עם המקהלה.

לאחר מספר שנות לימוד בישיבה נשא את בת ר' יוסף אליעזר הכהן מנסוויז' שבמחוז מינסק שהתייחס למשפחת עלי הכהן. לאחר נישואיו התבודד בעליית גג בבית חותנו ושקד בלימוד התורה בתקצ"ג חותנו ירד מנכסיו בגלל עלילה שהעלילו עליו ונאלץ לעזוב את נסוויז', ועקר להורודנה ואליו הצטרף חתנו עם משפחתו. בהורודנה למד בבית הכנסת 'חברה ש"ס' הנודע ושם עסק בתורה לצד תלמידי חכמים גדולים נוספים.

סירב לקבל תשלום בעבור שיעורי התורה שלו אפילו מעשירים. בשבתות דרש לפני קהל המתפלל כשדבריו נאמרים תמיד בנועם ובכל דרשותיו לימד זכות על עם ישראל. עשרים ילדים נפטרו לו במשך חייו וקיבל את ייסוריו באהבה כי "די לנו שעשה הקב"ה חסד למחוק את חובותינו בעולם הזה שלא תיכרת נפשנו מארץ החיים לעולם הבא".

בגיל ס"ח שנים חלה קשות ומפני שחש כי זו מחלתו האחרונה כתב צוואה. בצוואתו כתב שהוא מבקש להיקבר סמוך לקברם של אחד מעשירי הורודנה ובנו שנודעו כקמצנים וכונו עקב כך "קמצא ובר קמצא". לאחר פטירתם אנשי החברה קדישא רצו לקוברם קרוב לחומה אך בסופו של דבר הם נקברו ליד אנשים מכובדים רק מפני שר' מנחם נחום התחנן לפניהם לעשות זאת. כל יהודי קהילת הורודנה התאספו בבית המדרש להתפלל לרפואתו ובליל שבת פרשת לך לך בשנת תר"ם נפטר. כשפתחו את צוואתו גילו כי העשיר הזה ובנו היו נדיבים גדולים, נתנו מתן בסתר ובכל שבוע העבירו לר' מנחם נחום שיחלקם לעניים.

ביטוח נגד שריפות אצל רבי נחומק'ה

מסופר על הגה"צ רבי נחום מהורודנה זיע"א, (רבו המובהק של ה"חפץ חיים" זיע"א) שהיה הולך בדרך ואוסף כדרכו כסף לצרכי צדקה, והנה פגש בדרכו עשיר גדול בעל נכסים ואדמות, אשר הלך לבטח את רכושו הרב בחברת ביטוח, והנה כשראה העשיר את רבי נחום, צד רעיון במוחו, הוא ניגש אל רבי נחום ואמר: רבי, עכשיו אני עושה את דרכי אל חברת הביטוח על מנת לבטח את רכושי מפני פגיעות כפגיעתה של אש, אך אם יבטיח לי כבוד הרב שהאש לא תשלוט ברכושי, מסכים אני לתת לו לצרכי צדקה את סכום דמי הביטוח, במקום לשלמו לחברת הביטוח, וכך אעשה מידי שנה בשנה.

השיב לו רבי נחום, בטוח אני כי זכות הצדקה תגן על נכסיך מפני שרפה, מיד נתן העשיר את סכום הכסף לרבי נחום, והצדיק חלקו לעניים, וכך היה מידי שנה בשנה, במקום לבטח את רכושו בחברת ביטוח, היה האיש נותן לרבי נחום את דמי הביטוח.

באותם שנים פרצו שריפות רבות בבתי הכפר ובשדות, אך אל רכושו של העשיר מעולם לא הגיעה האש.