הגאון רבי בנימין ביינוש פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר י"ח בשבט תש"ן
הגאון רבי ביינוש פינקל זצ"ל, נולד בעיירה מיר שבבלארוס לאביו הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל, ולאמו מלכה בת הגאון רבי אליהו ברוך קמאי, שכיהן אז כראש הישיבה וכרבה של העיירה מיר.
בהיותו בן שנה פרצה מלחמת העולם הראשונה, והוא עבר עם משפחתו לעיר סטויבץ, יחד עם תלמידי ישיבת מיר. כעבור זמן עברה הקבוצה לפולטבה. עם סיום המלחמה נפטר סבו ראש הישיבה הרב קמאי, ואביו התמנה תחתיו כראש הישיבה. לאחר מלחמת העולם הראשונה עבר עם משפחתו, יחד עם תלמידי הישיבה, לווילנה, שם שהו עד אמצע שנת תרפ"א, בקיץ תרפ"א שב עם משפחתו למיר, ואביו חידש את פעילותה של הישיבה במקום. בבחרותו למד בישיבת מיר, והיה מתלמידיו של אביו.
בשנת תש"א עלה לארץ הקודש עם קבוצת תלמידים בראשות אביו, והוא התיישב בירושלים. הוא סייע לאביו בהקמת הישיבה בירושלים, ולאחר מכן סייע לו במשך עשרות שנים באחזקתה. בשנת תש"ב נישא לבתו של הג"ר שמואל גריינימן, במשך תקופה התגורר בבני ברק והתפלל בבית הכנסת של החזון איש, שחיבבוהו מאוד וקרבהו ביותר.
לאחר פטירת אביו הגרא"י פינקל, בי"ט בתמוז תשכ"ה, התמנה תחתיו כראש הישיבה ומנהלה. לצדו עמד גיסו, הגאון הג' רבי חיים שמואלביץ. נודע בענוותנותו ובצניעותו הרבה.
בגדלותו הרבה הוא הצליח לכסות את הגדלות שלו
שח הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל ראש ישיבת מיר: היום הוא יום הזכרון של מורי חמי מרן ראש הישיבה רבי בייניש פינקל זצוק"ל. הוא היה אדם מפורסם, אך לא היה אף אחד שהכיר אותו.
פעם אמר עליו אדם חשוב שבגדלותו הרבה הוא הצליח לכסות את הגדלות שלו. זו הגדרה שאינה פשוטה אך היא מאוד אמיתית!
הוא היה ידוע כצדיק גדול, ענק שבענקים - עד כמה שיכולתי להבין, הנהגותיו היו מופלאות, היה לו מזג מאוד נוח. הוא קירב כל אחד ואחד בסבר פנים יפות, תוך שהוא משתמש בחכמת חיים ופיקחות נפלאה שניחן בה.
הוא שקד על תלמודו בהסתר לילות שלמים, אך בבית לא היו רואים אותו לומד. אם מישהו היה נכנס לחדר שלמד בו, היה סוגר את הגמרא במהירות כביכול אינו לומד, ומחמת זריזותו לא היה אפשר להבחין בכך. בקיאותו בש"ס, פוסקים ותנ"ך היתה לשם דבר, כל כולו היה תורה!
מרן ראש הישיבה רבי נחום פרצוביץ זצוק"ל היה אומר עליו: "אין דבר בכל חלקי התורה שרבי בייניש אינו יודע".
היה יהודי אחד שהכיר אותו היטב – אביו, מרן ראש הישיבה רבי אליעזר יהודה זצוק"ל, עוד לפני שהגיע לגיל בר מצוה הוא היה לומד איתו כל בוקר לאחר התפילה כעשרים דקות שבהם היו מספיקים שלושה דפי גמרא, ולאחר מכן היה עליו לומר לאביו דבר חידוש על דפים אלו.
כל ספר שהיו מביאים לו היה לומד אותו מתחילתו ועד סופו. פעם הבאתי לו את הספר 'דברות משה' של הגאון רבי משה פיינשטין זצוק"ל והוא ישב ולמד בו מתחילתו ועד סופו, רק מי שיודע את כל הש"ס יכול ללמוד את כל ספר זה ולהבינו כדבעי.
הוא תבע מאברכים שילמדו את כל המסכתא ולא להסתפק בחלקה בלבד, בכל 'זמן' הוא מסר שיעורים לכל חבורת 'לומדי הדף', אך דרש מהם שילמדו זאת בעיון. אני זוכר שכשהייתי מכין את המבחנים לאברכים, הוא היה טוען כלפי שאלו מבחנים קלים מידי, שכן צריכים לשאוף לגדלות ולא להסתפק בבינוניות.
הוא סיפר שבישיבת מיר כולם ידעו את מסכת ברכות ואת הלכות ברכות על בוריים, למרות שלא למדו את ענינים אלו בישיבה עצמה, משום שלמדו זאת 'בין הסדרים'. ואילו כיום, אם מבקשים מבני הישיבה ללמוד בזמן אחד שלושים דפים בעיון פורצת מהומה גדולה...
הוא היה יושב ומצפה לביאת המשיח באופן מוחשי ביותר. בשעה שהיה קורא בעיתון את מאורעות העולם, היה מחשב על פי זה את זמן ביאת המשיח. זכורני שבעת מלחמת 'ששת הימים' הוא למד וביאר איך כל מאורע שייך לביאת המשיח. כמה ימים לפני פטירתו נכנסתי לשאול אותו על נושא כלשהו השייך להנהגת הישיבה, והוא השיב לי [באידיש]: "ממני לא תשמע כלום". תחת הנהגה מרוממת זו, בני הישיבה גדלו ונתעלו מעלה מעלה.
והנה בודאי שאין די בשמיעת סיפורים אלו, אלא חובה עלינו ללמוד מהם שאפשר להוסיף ולהגיע עד מעלות גבוהות אלו. מי שאוהב תורה יוסיף להתעלות על ידי לימוד התורה, היא חביבה עליו, והדרך להגיע לכך היא רק על ידי ביקוש מבלי להסתפק במועט. זו הדרך היחידה לצמוח תלמידי חכמים מובהקים!
