הגאון רבי אריה לייב העליר זצ"ל בעל קצות החושן י"ט טבת תקע"ג
הגה"ק רבי אריה לייב בן רבי יוסף הכהן העליר זצ"ל נולד בעיר קאלוש בשנת תק"ה, לאביו רבי יוסף ב"ר יחיאל מיכל הכהן.
בצעירותו התמנה רבינו כרבה של העיר רוזניאטוב שבאזור גליציה, ובשנים שלאחר מכן כיהן כרב בעוד הרבה ערים ועיירות באזור גליציה. בשנת תקמ"ח, בהיותו בן ארבעים ושלש, נקרא לשמש כאב"ד בעיר סטרי שבאוקראינה עד לפטירתו, ובה מנוחתו כבוד.
מסופר על רבינו הקצות החושן זצ״ל שהיה עוסק בתורה מתוך הדחק, כי היה עני ואביון, עד כדי כך, שהקור שרר בביתו ולא היה לו במה להתחמם, כי אם בכר וכסת, ושם היה מניח את הדיו בו כתב את חידושיו הרבים, למען יהיו תחת החום, ולא יקפאו מרוב הקור. ומתוך לחץ זו הדחק הצליח לכתוב את ספרו 'קצות החושן' (המכונה בקצרה בפי הלומדים "הקצות"), שהוא אחד הביאורים החריפים והעמוקים ביותר על השולחן ערוך חלק חושן משפט, ספר אשר השפיע רבות על צורת הלימוד בישיבות ועל לומדי ההלכות בכלל.
רבנו חולק בספרו על גדולים וחכמים, ואכן הגה"ק רבי יעקב מליסא משיג עליו בספרו 'נתיבות המשפט' על ה'קצות', ורבינו אף כתב קונטרס בשם 'משובב נתיבות' בו הוא משיב על השגותיו של ה'נתיבות'.
כמו כן כתב את הספר 'שב שמעתתא' - חידושים על שבע סוגיות, שהתחיל לכותבם כבר בילדותו.
לעת זקנותו חיבר את הפירוש 'אבני מילואים' על שו"ע אה"ע שיצא לאור אחר מותו.
רבנו שימש כראש ישיבה, ורבים מגדולי ישראל היו מתלמידיו, ביניהם רבי אריה ליבוש ליפשיץ בעל שו"ת אריה, ורבי אשר ענזיל צוזמיר בעל שו"ת מהריא"ז.
רבינו נתבקש לישיבה של מעלה ביום י"ט טבת שנת תקע"ג.
השידוך שממנו יצא בעל ה'קצות החושן'
הרה״ג רבי אהרן ביאליסטוצקי ז״ל ראש ישיבת ביאליסטוק, סיפר, ששמע מה"חפץ חיים", שבגליציה היה מנהג בקרב יהודי המקום שכל שבת לפני תפילת ערבית של מוצאי שבת, היו מתכנסים לאמירת תהילים בבית הכנסת. באחת השבתות נכנס יהודי אחד לבית הכנסת, ורואה איך יהודי עומד באחת הפינות ואומר תהילים בדביקות מתוך קירות ליבו באופן מרגש ביותר, עד שממש הדביק אותו בהתלהבותו וצורת אמירתו, ומיד החל גם הוא לומר תהילים ברגש רב, ושניהם בכו ונשאו ליבם ופיהם לקב"ה מבלי שידע אחד מדוע השני אומר את התהילים.
אחרי תפילת ערבית, פנה אחד לשני ושאל אותו מה כואב לך, ועל מה התפללת, ענה לו האיש, יש לי בת שהגיעה כבר לפירקה ואין בידי כסף להוצאות נישואיה, והיא יושבת בבית מבלי שאוכל להושיע, ואף שכל ימות השבוע אינני נמצא בביתי ואינני רואה את הצרה מול עיני, אבל בשבת קודש כשאני חוזר לביתי ונמצא כל השבת עם בני משפחתי, רואה אני את צרת הבת למול עיני ואיני יודע מה לעשות יותר מאשר לומר פרקי תהילים, ולהתחנן אל הבורא שיושיעני מצרתי.
כששמע השואל את דבריו, נענה ואמר לו, שמע נא, יש לי בן ירא שמים ובעל מידות, כסף גם לי אין לתת, הבה נעשה שידוך בינינו. וכך היה, הם התחתנו ונולדו להם ארבעה בנים גדולי ישראל, הרה״ג רבי יהודה כהן בעל "קונטרס הספיקות", הרה״ג רבי חיים כהן, הרה״ג רבי אריה לייב הכהן הלר בעל "קצות החושן" "אבני מילואים" ו"שב שמעתתא", ואח נוסף בשם רבי מרדכי זצ"ל ששימש ברבנות בעיר חודרוב.
וסיים החפץ חיים, הרי שאין לנו לסמוך כלל על מחשבותינו ואין לו סיבה להתייאש ולהיות חסר אונים, רק יתאמץ בבטחון ובתפילה ויזכה לסייעתא דשמיא.
