הגאון הרבי רבי יהונתן אייבשיץ זי"ע בעל 'יערות דבש' ו'אורים ותומים' ועוד כ"א אלול תקכ"ד
רבינו נולד בשנת תנ"ד בעיר פינטשוב לאביו הגאון רבי נתן נטע.
למד בישיבת הגאון רבי מאיר אייזנשטאט בעל "פנים מאירות" בעת שהיה אב"ד בקהילת פרוסטיץ (הסמוכה לאייבשיץ).
בשנת תס"ט כשעזב רבו ה"פנים מאירות" את פרוסטיץ וחזר לארץ מולדתו פולין לק"ק שידלאווצי, עזב הוא אל דודו הגאון רבי אליעזר הלוי איטינגא אב"ד הלישוי ונתגדל אצלו בשנת ת"ע נלקח לחתן אצל הגאון רבי משה יצחק שפירא אב"ד בומסלא במדינת בוהמיה.
אחר נישואיו היה סמוך על שולחן חותנו וסייע לו בהוראת איסור והיתר. (ביערות דבש ח"א דרוש ט"ז כותב על חותנו: "הוא אשר לקחני מבית אבי באשר אב י ואמי עזבוני בילדותי והוא נתן לי את בתו לאשה וגדלני והלבשני לא חסר לנפשי מאומה"). זמן קצר אח"כ עבר לפראג לבית חותנו זקינו הגאון רבי אהרן יחיאל מיכל שפירא, בפראג קיבל תורה מתלמידי הגאון רבי אברהם ברוידא זצ"ל (ביניהם הגאון רבי יונה לנדסופר בעל שו"ת מעיל צדקה והגאון רבי נתנאל וייל בעל "קרבן נתנאל") כשנתיים ישב בפראג, ובשנת תע"ג נסע להמבורג לבית אבי חמותו רבי מרדכי כהן.
בשנת תע"ד חזר לפראג ונבחר לדרן הקהילה ונתמנה לריש מתיבתא דמתא, ומשנת דע"ת לא פסקה ממנו ישיבה ולא חדל להרביץ תורה עד סוף ימיו.
אחר הסתלקות הגאון רבי דוד אופנהיים אב"ד פראג (ז' תשרי תצ"ז) נתמנה למלאות מקומו כאב"ד פראג, בשנת תק"א נקרא לשמש כאב"ד בקהילת מיץ שבצרפת במקומו של ה"פני יהוש ע" שעבר לפרנקפורט דמיין. גם במיץ החזיק ישיבה גדולה.
בשנת תק"י הוזמן לשבת על כסא רבנות אה"ו (אלטונא, המבורג, וונדסבק) במקומו של הגאון רבי יחזקאל קצנלבויגן בעל שו"ת "כנסת יחזקאל" ובסוף שנת תק"י עבר ממי לאה"ו שם המשיך לתפוס ישיבה.
סמוך לפטירתו בשנת תקכ"ב הדפיס את ספרו "כרתי ופלתי" על יו"ד ח"א (פרט לספר זה נדפסו כל חידושיו לאחר הסתלקותו).
נסתלק ביום ג' כ"א אלול תקכ"ד ומנו"כ בבית החיים באלטונא. מאז הסתלקותו נדפסו יותר מעשרים וחמשה מחיבוריו, ועדיין נותרו מחידושיו שלא הובאו לדפוס.
מרנא ה"חתם סופר" זי"ע
חיבב מאוד את הספר "יערות דבש"
מרנא ה"חתם סופר" זי"ע חיבב מאוד את הספר "יערות דבש". ומתאמרא בשמיה דהחת"ס, שפעם אמר שספר "אורים תומים" על חו"מ גם כן היה ביכלתו לעשות, אבל הספר "יערות דבש" לא, שהוא מלא בצדקות וקדושה של הרבי ר' יהונתן זי"ע.
ומובא בשם אחד הצדיקים, על ב' ספרי הרבי ר' יהונתן, ה"אורים תומים" על חו"מ וה"יערות דבש" על עניני מוסר - שיותר ראוי להחליף את השמות, שהחידושים על חושן משפט הם מתוקים מדבש, ונכון שיקרא בשם "יערות דבש", ואילו הספר מוסר
ודרשות נוקבות נכון לכנותו בשם "אורים ותומים", כי הוא צריך להיות האורים תומים של כל אחד
מישראל.
(באר הגן, גליון יז)
עפר לכל תהיה
עובדה הוי בהרה"ק רבי יהונתן אייבשיץ זצ"ל, שפעם נזדמן לו להיות בימים הנוראים מחוץ לביתו, באחת הערים. דאגה אפפה את הרבי ר' יהונתן, כי איך ימצא מקום-תפלה ליד אדם ירא וחרד, שתפלתו מעומקא דלבא ובלב נשבר.
נכנס הרבי ר' יהונתן לביהכנ"ס, והנה הוא רואה לפניו יהודי שהיה נראה עונה על משאלתו. נגש אל הגבאי ובקש ממנו שיתן לו מקום ליד אדם זה, שתפלתו בלב נשבר ובחמימות. מילא הגבאי את משאלתו, וקבע את מקומו בביהמ"ד ליד יהודי זה.
והנה באמת, בערב יום כיפור במנחה, שמע הרבי ר' יהונתן את העומד לצדו, שאמר בשברון לב: "עפר אני בחיי" - "א שטיק ליים בין איך". נהנה הרבי ר' יהונתן מאוד, שהצליח בשכן ירא וחרד, לעמוד לצדו בתפלה.
אולם למחרת, כשהגיעו לקריאת התורה, קראו לאותו יהודי לעלות, ולפי דעתו המשובשת נתנו לו עליה ש'אינה מכובדת', אולי 'רביעי', וכדומה. הוא עלה על הבימה, אל הגבאים, ובכל כחו צעק, "ער האט געמאכט א גיוואלד": היתכן? מדוע מבזים אותי ואין נותנים לי עליה מכובדת?!
כאשר שב למקומו, שאלו הגה"ק הרבי ר' יהונתן: "היתכן? אני רציתי לעמוד לידך כי ראיתיך מתפלל בלב נשבר מעומק הלב וזועק "עפר אני בחיי", ולבסוף, בשביל מעט כבוד מדומה מקימים צעקות כאלה?!..."
ענה הגאותן: "לעולם הנני עניו, ברם, כלפי מי - כלפי רבונו של עולם, אבל לא כלפי ה"טשאָוואָרגָא" (הריקן - הכונה לגבאי) הזה!..."
