הגאון הגדול רבי יצחק דב קופלמן זצ"ל ראש ישיבת לוצרן בשווייץ ט"ו סיון תשע"א
הגאון הגדול רבי יצחק דב קופלמן זצ"ל, ראש הישיבה זצ"ל נולד נולד בחרקוב שבאוקראינה בשנת תרס"ו. למד ח"י שנה אצל הגאון רבי שמעון שקופ בישיבת שער התורה בגרודנא. במלחמת העולם השנייה הוגלה לסיביר ועבד בעבודת פרך. אחרי המלחמה הועמד בראש ישיבת "קאפעלן", שהוקמה מחדש ליד העיר אנטוורפן שבבלגיה. הרב קופלמן עמד בראשות הישיבה במשך למעלה מעשר שנים, ולאחר מכן עבר לניו יורק לעמוד בראשות ישיבת "שערי יושר" (שנקראה על שם ספרו הידוע של רבו הרב שקופ).
בשנת תשכ"ד עבר לכהן בראשות ישיבת לוצרן (בעיירה קרינץ שליד לוצרן) שבשווייץ, והחליף בתפקיד זה את הגר"מ סולובייצ'יק. ניהל עד לפטירתו את הישיבה, חרף גילו המבוגר. שימש בישיבה גם כמשגיח.
ביקר לראשונה בישראל בשנת תשט"ו, כאשר נסע לחפש מועמד מתאים לתפקיד ראש הישיבה שיכהן במקביל לו, בסופו של דבר נבחר לתפקיד זה הגאון רבי אליקים שלזינגר.
הרב קופלמן היה מן היחידים שנכחו בשעת פטירתו של רבו רבי שמעון שקופ בביתו שבגרודנה. ובפרוץ השואה לקח הוא מביתו של הרב שקופ את כתביו. הרוסים ניסו לאלצו למסור את הכתבים, אך ללא הצלחה. כתבים אלה פורסמו בספר "חידושי רבי שמעון יהודה הכהן".
הלך לעולמו בט"ו בסיוון תשע"א, בן 105. בצוואתו הורה להכתיר את בנו רבי משה כממלא מקומו בראשות הישיבה.
תורה - עשרים וארבעה שעות
מרן הגאון הגדול הרב יצחק דוב קופלמן זצוק"ל היה מבכירי וממצוייני תלמידי הגאון המפורסם רבי שמעון יהודה שקאפ זצ"ל, ר"מ ישיבת "שער התורה' דגרודנה, מחבר ספר ‘שערי יושר' ועוד, וממנו ינק את חכמת תורתו.
הוא גם זה שזכה להציל בנס ובמסירות נפש את כתבי רבו, ובעטיים נתפס ע"י חייל רוסי, ונשלח לגלות בסיביר ולאחר מכן בסמרקאנד. הרפתקאות שונות עברו עליו באותן שנות הבלהות, אך בעוז רוחו לא נרתע מלעסוק בהרבצת תורה בכל התנאים, כשהוא מלקט סביבו נערים בודדים ללמדם תורה במחתרת.
על תקופת שהותו בסיביר התבטא לימים הרב קופלמן תחת אחד השיחים, שעל אף שהם נידונו שם לעבודת פרך, ונוצלו בכל דרך אפשרית כשרדו בהם ללא רחמים, מכל מקום הרגיש את עצמו בן חורין יותר מאשר סוחר אמריקאי ממוצע. כי בסיביר מהרגע שנגמרה העבודה, נותרו לו לפליטה דקות או שעות מספר, שעזבוהו לנפשו ויכול היה להתפנות, ולו במחשבתו, לעסקיו הוא, מה שאין כן אותו
סוחר אמריקאי המשועבד לעסקיו עשרים וארבע שעות ביממה, ואינו יכול להשתחרר מעיסוקיו אפילו לרגע קט...
בשנת תש"ו לאחר נדודים רבים הצליח הגרי"ד לצאת מבעד מסך הברזל ולהגיע לפראג. בתקופה ההיא היתה שם אנדרמולסיה גדולה, וכולם היו עסוקים אז בפרנסה ושיקום, אבל הוא חיפש איזה בית מדרש, הוא נכנס ונתקל בגמרא ומיד התפרץ בבכי. הוא התיישב ללמוד שם שעות על גבי שעות ללא הפסקה. לא עשר ולא חמש עשרה שעות, אלא עשרים וארבע שעות ברציפות, היה שקוע בתוך הגמרא! כאשר שאלו אותו, הסביר שעכשיו כאשר הוא מתחיל חיים חדשים, רוצה הוא שזה יהיה ההתחלה.
