דין ישראל שסררו נעשה אצל חסד גבורה
'וְתָפְשׂוּ בוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ', והיינו בְּדַעְתָּא חֲדָא בְּהַסְכָּמָה חֲדָא - בדעה אחת ובהסכמה אחת הסכימו תפארת ומלכות להיפרע מישראל, כי גם מידת הרחמים של תפארת ושל מלכות הסכימה עם מידת הדין שיש לדון את ישראל. ומכל מקום מחמת רחמנותם על הבן שהוא ישראל אינם רוצים לדון אותו בעצמם, ולכך כתוב 'וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ', שהם ידונו את ישראל אל עוונותיהם. ושואל המלאך, למה כתוב 'אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ', בלשון יחיד, והלוא האב והאם מוציאים את בנם, ואם כן 'אֶל זִקְנֵי עִירָם וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמָם', בלשון רבים מִבָּעֵי לֵיהּ - היה צריך לכתוב, מַאי - מהו שכתוב 'אֶל זִקְנֵי עִירוֹ וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ' בלשון יחיד. ומשיב המלאך, אֶלָּא, מה שנאמר 'אֶל זִקְנֵי עִירוֹ', דָּא - זה קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, שהוא מורה על התפארת, כי המלכות נקראת 'עיר', והיא 'עירו' של התפארת, נמצא כי 'זקני עירו' היינו זקני התפארת שהוא עירו של המלכות. ומה שנאמר 'וְאֶל שַׁעַר מְקוֹמוֹ', דָּא - זה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שהיא המלכות, כי 'מקום' הוא התפארת, והוא 'מקומו' של המלכות, ו'שער מקומו' הוא שער התפארת שהוא מקומו של המלכות. ומפרש בפרטות מה הם 'זקני עירו ושער מקומו'. 'זִקְנֵי עִירוֹ', אִלֵּין יוֹמִין קַדְמָאִין - אלו המידות הראשונות שהן חסד וגבורה, ונקראים 'זקני', כי הם יוֹמִין סָבִין דְּכֹלָּא - ימים זקנים לגבי המידות האחרות. כלומר תפארת ומלכות מוציאים את ישראל לדון לפני חסד וגבורה, אשר שם הוא בית דין של מעלה. ומה שנאמר 'שַׁעַר מְקוֹמוֹ', דָּא - זהו מוּסַף של שַׁבָּת, שהוא מידת היסוד שהוא 'מוסף' על התפארת הנקראת 'שבת' ביום השבת, והיסוד נקרא 'שער מקומו' כי הוא שער לתפארת הנקרא 'מקום', ועל ידו עולה הדין אל התפארת. כלומר הדין בא לפני חסד גבורה ותפארת .
