קפיצת הדרך אינו תלוי בצדיק לבד אלא גם במלוויו
וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו וגו' בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וגו' (כב, ג-ד). וברש"י את שני נעריו ישמעאל ואליעזר, שאין אדם חשוב רשאי לצאת לדרך בלא ב' אנשים וכו'.
פעם אחת נסע הרה"ק המהר"י ט"ב מסאטמאר זצ"ל מעיר קראלי לפני חג הפסח לאיזה עיר להכשיר את הרחיים שבו יטחנו החטים עבור המצות, נתלווה עמו אחד מרבני המדינה ששמו היה רבי 'אליעזר', וכשהתארכה הנסיעה אמר אותו רב לרבי יואלי'ש בדרך הלצה, שמלפנים בישראל כאשר נסעו צדיקים לדבר מצוה קפצה עליהם הדרך...
נענה הרה"ק מסאטמאר ואמר לו על אתר, דלאו בצדיקים תליא מילתא אלא במלוויהם... וכמו שמצינו אצל אברהם אבינו ע"ה שאומר הכתוב "ביום השלישי וישא אברהם את עיניו וירא את המקום מרחוק" שלאחר שהלכו כבר שלשה ימים עדיין היה המקום ממנו ולהלאה, שמפני ש"אליעזר" היה עמהם לא קפצה להם הדרך, לכן "ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה" שציוה אותם להישאר פה, שעל ידי כן יגיעו במהירות...
