כך הסביר מרן הגרי"ח זוננפלד לנשיאה של צכוסלובקיה מחסידי אומות העולם - על תופעת ה"אני" ו"כוחי ועוצם ידי"...
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר (יא, ג).
בספר "האיש על החומה" בו נקבצו תולדותיו של מרן הגה"צ רבי יוסף חיים זוננפלד ז"ל רבה של ירושלים מסופר: שהגרי"ח היה מטיף תמיד נגד טיפוח ה"אני" ו"כוחי ועוצם ידי", כי על האדם להקנות בנפשו את ההרגשה התמידית כי הכל מאתו יתברך, ו"כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל".
"בשנת תרפ"ז ביקר בירושלים נשיאה הנערץ של צכוסלובקיה, פרופסור תומאס מאסאריק, שהיה מחסידי אומות העולם. "כולל שומרי החומות" - שיוצאי צכוסלובקיה נמנים עליו, ערך לו קבלת פנים מפוארת, ובכניסה לשכונה הוקם שער כבוד. פרופסור מאסאריק נתקבל בכניסה לשכונה על ידי הרב, ושניהם צעדו יחדיו, כשהמונים עם דגלים מריעים להם משני צידי הרחוב.
"הרב ומאסאריק עלו שלובי זרוע לאחד הבתים שבשכונה, ובו נערכה לאורח הדגול קבלת פנים רשמית. עם תום הטקס ביקר פרופסור מאסאריק במשרדי הכולל, והתענין על היקף העזרה שהכולל מגיש לנתיני אוסטריה וצכוסלובקיה.
"לאחר מכן ישבו שניהם ושוחחו שעה ארוכה על נושאים שונים. הרב התעכב על ההידרדרות המוסרית של העולם אחרי המלחמה (=מלחמת העולם הראשונה), ועל התופעה השלילית של טיפוח הרגשת "כוחי ועוצם ידי" שגברה עם ההתפתחות הטכנולוגית.
"את הרעיון המרכזי הוא בנה מסביב לסיפור התורה על "דור ההפלגה", שעיקר חטאו היה הבטחון העצמי המופרז שתוצאותיו הישירות מוליכות למרידה במלכות שמים.
הוא הסביר זאת לנשיא המלומד, בהרחבת הפירוש על הפסוק "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה", ובפסוק הבא שב ונזכר עצם החטא "וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם", ולכאורה מתבקש הסבר על הפסוק הראשון, איך הוא מתקשר לחטאם של אנשי דור ההפלגה? ובכלל, מדוע חשוב לדעת באיזה חומרים בנו את המגדל? בלבנים או באבנים? אלא כאן מרומז תהליך התפתחות אידיאולוגיית הכפירה של "דור ההפלגה"! הם הטיפו לטיפוח הכח העצמי של האדם, ועל הצורך להינתק מטובותיו של הקב"ה.
ואם ה' הכין לאדם אבנים שהוא חומר בניה מן המוכן, עליהם להפגי כי הם יכולים לייצר בעצמם את חומרי הבניה שהם זקוקים להם. ולפיכך אמרו: הבה "נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן"! יש לנו אבנים משלנו ואין אנו זקוקים לאבניו של הקב"ה! תיאוריה זו של טיפוח יתר של היכולת העצמית, שימשה רקע והכנה למרד הגדול בהקב"ה שהופגן על ידי בניית המגדל שראשו בשמים.
