החידוש שהאמרי אמת ציטט מכתב ידו של המקובל רבינו חיים ויטאל שנעלם
ברשות הרה"ק מרן האמרי אמת מגור זצ"ל היה נמצא פירוש והגהות למכילתא בכתב יד קדשו של רבינו חיים ויטאל זי"ע עצמו. מוצא כתב היד הוא מבגדד, והגיע לרשותו של רבינו זצ"ל על ידי גלגולים שונים, והשתדל מאוד למצוא נדבן שידפיס את הספר על חשבונו, אך לא עלתה בידו.
"בהיותו בארץ ישראל בשנת תרצ"ו, העביר את כתב היד לידי 'מוציא לאור' מפורסם, כדי שהלה יחפש אחרי אפשרות כלשהי להדפיסו. אך הענין התעכב בגלל מאורעות הדמים בארץ, לבסוף בראות הלה שאינו מצליח להוציא את הדבר לפועל, החזיר ושלח את כתב היד לרבינו זצ"ל על ידי האדמו"ר מקארלין רבי אברהם אלימלך הי"ד ששב לפולין ממש בימים האחרונים ערב פרוץ מלחמת העולם השניה, ולא הספיק הרבי מקארלין להעביר אותו לגור כי נטרפה השעה.
אחר כך כשעלה רבינו האמרי אמת זצ"ל לארץ ישראל שאל את המו"ל אם עיין לכל הפחות בחיבור ההוא, ואם זוכר מה מתוכנו? אך האיש לא זכר מאומה. אמר לו הרבי, שבהקדמה לספר כתב רבינו חיים ויטאל זי"ע כי לאחר שהשלים כתיבת חיבור זה – נתנמנם, ונתגלה לו בחלום פירוש לפסוק בשלהי פרשת מקץ "הם יצאו את העיר לא הרחיקו ויוסף אמר לאשר על ביתו קום רדוף אחרי האנשים והשגתם"
דלכאורה מה נחפז יוסף כל כך? ולמה הבהיל לרדוף אחריהם מהרה? אלא שביקש להקדים ולתפוס אותם לפני שיאמרו תפילת הדרך, אשר על פי הדין אינה נאמרת עד שמרחיק בדרכו פרסה, כי ידע יוסף שאם יספיקו לומר תפילת הדרך – שוב לא יוכל להם. עכדה"ק.
בספר פרדס יוסף (בפרשתינו מד, ד) מביא שמרן האמרי אמת הוסיף על דבריו: משום הכי ציוה יוסף למלא את אמתחות האנשים "כאשר יוכלון שאת" (שם מד, א), כדי שלא יסעו מהר – ועל ידי כן יהיה בנקל לרדוף אחריהם. ודברי פי חכם חן".
