שׁוֹמְרֵי סְפִיחִים
בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי שֶׁל פֶּסַח מְבִיאִים אֶת מִנְחַת הָעֹמֶר, וּבְחַג הַשָּׁבוּעוֹת מְבִיאִים לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ אֶת שְׁתֵּי הַלֶּחֶם. קָרְבָּנוֹת אֵלֶּה מְבִיאִים מִן הַתְּבוּאָה הַחֲדָשָׁה שֶׁצָּמְחָה הַשָּׁנָה.
אִם תִּשְׁאֲלוּ: בִּשְׁנַת שְׁמִטָּה כֵּיצַד מָצְאוּ תְּבוּאָה חֲדָשָׁה לְקָרְבַּן הָעֹמֶר וְלִשְׁתֵּי הַלֶּחֶם? הֲרֵי עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֲסוּרָה וּבְוַדַּאי לֹא צָמְחוּ שְׂעוֹרִים וְחִטִּים!
וּבְכֵן, בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁנָה הֵבִיאוּ אֶת הַקָּרְבָּנוֹת הַלָּלוּ מִתְּבוּאוֹת "סְפִיחִים". סְפִיחִים הֵם גִּדּוּלִים שֶׁצָּמְחוּ מִגַּרְעִינִים שֶׁנָּפְלוּ בְּעֵת קְצִיר הַשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה וְחֵלֶק מֵהֶם נִקְלְטוּ וְהֵחֵלּוּ לִצְמֹחַ וְהָיוּ נוֹטְלִים מֵאוֹתָהּ תְּבוּאָה.
בְּעֶצֶם הַסְּפִיחִים הֵם הֶפְקֵר, בְּדִיּוּק כְּמוֹ כָּל הַגִּדּוּלִים שֶׁצּוֹמְחִים בַּשְּׁמִטָּה. הַגמרא מְסַפֶּר כִּי מִפְּנֵי כָּךְ הַמְמֻנִּים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ שָׂכְרוּ שׁוֹמְרִים שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל חֵלֶק מִגִּדּוּלֵי הַסְּפִיחִים, כְּדֵי שֶׁאִם מִישֶׁהוּ יִרְצֶה לָקַחַת מֵהֶם, יֹאמְרוּ לוֹ: "אנו זְקוּקִים לַתְּבוּאָה הַזּוֹ עֲבוּר הַקָּרְבָּנוֹת, בְּבַקָּשָׁה, אַל תִּקַּח מִכָּאן".
