"שְׁטָר מְקֻיָּם"
רְאוּבֵן הִלְוָה כֶּסֶף לְשִׁמְעוֹן. לְבַקָּשָׁתוֹ שֶׁל רְאוּבֵן נִכְתַּב שְׁטַר הַלְוָאָה כַּדָּת וְכַדִּין. שִׁמְעוֹן כָּתַב: בְּיוֹם פְּלוֹנִי לָוִיתִי מֵרְאוּבֵן כָּךְ וָכָךְ כֶּסֶף. בְּתַחְתִּית הַשְּׁטָר חָתְמוּ שְׁנֵי עֵדִים, וְעַתָּה יֵשׁ לִרְאוּבֵן שְׁטַר הוֹכָחָה שֶׁשִּׁמְעוֹן חַיָּב לוֹ כֶּסֶף. אִם יַעֲבֹר זְמַן הַפֵּרָעוֹן וְשִׁמְעוֹן לֹא יִפְרַע אֶת הַחוֹב, רַשַּׁאי רְאוּבֵן לָגֶשֶׁת לְבֵית הַדִּין וּלְהַצִּיג בִּפְנֵיהֶם אֶת שְׁטַר הַחוֹב וְהֵם יְחַיְּבוּ אֶת שִׁמְעוֹן לְשַׁלְּמוֹ.
אֲבָל, לִפְנֵי שֶׁבֵּית הַדִּין יְחַיֵּב אֶת שִׁמְעוֹן לְשַׁלֵּם, הֵם יִנְקְטוּ בַּפְּעֻלָּה הַבָּאָה: הם יָבִיאוּ עֵדִים שֶׁיָּעִידוּ שֶׁהַחֲתִימוֹת שֶׁעַל הַשְּׁטַר אֲמִתִּיּוֹת וְאֵינָן מְזֻיָּפוֹת, זאת כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁרְאוּבֵן לֹא זִיֵּף שְׁטָר.
אַחֲרֵי שֶׁהָעֵדִים מְאַשְּׁרִים אֶת הַחֲתִימוֹת, הַשְּׁטָר מְכֻנֶּה "שְׁטָר מְקֻיָּם" – דהיינו שְׁטָר שֶׁעֵדִים קִיְּמוּהוּ וְאִשְּׁרוּהוּ.
