שְׁטַר "אַדְרַכְתָּא"
בְּצַלְאֵל שֶׁעָלָיו קָרָאָנוּ בַּמַּאֲמָר הַקּוֹדֵם, פִּנָּה אֶת הַשָּׂדֶה מִיָּד וְהֶעֱבִירוֹ לִבְעָלָיו, וּפָנָה לְבֵית הַדִּין כְּדֵי לִתְבֹּעַ מֵהַגַּזְלָן לְשַׁלֵּם לוֹ אֶת דְּמֵי הַמְּכִירָה שֶׁל הַשָּׂדֶה.
מָה עוֹשִׂים אִם הַגַּזְלָן מְסָרֵב לְשַׁלֵּם אֶת הַכֶּסֶף?
במקרה שכזה אֵין מְוַתְּרִים לוֹ, אלא מַמְתִּינִים תִּשְׁעִים יוֹם, וְאַחַר כָּךְ בֵּית הַדִּין כּוֹתְבִים לִבְצַלְאֵל שְׁטַר "אַדְרַכְתָּא". בִּשְׁטַר אַדְרַכְתָּא כָּתוּב שֶׁבְּצַלְאֵל יָכוֹל לִתְפֹּס כָּל נֶכֶס שֶׁל הַגַּזְלָן וְלִגְבּוֹת מִמֶּנּוּ אֶת הַחוֹב (אַדְרַכְתָּא מִלְּשׁוֹן רְדִיפָה וְהַשָּׁגָה - בְּצַלְאֵל רוֹדֵף וּמַשִּׂיג אֶת הַנְּכָסִים שֶׁל הַגַּזְלָן).
כַּאֲשֶׁר בְּצַלְאֵל מַצְלִיחַ לִמְצֹא קַרְקַע שֶׁל הַגַּזְלָן הוּא אֵינוֹ רַשַּׁאי לִמְכֹּר אוֹתָהּ מִיָּד, אֶלָּא הוּא מוֹדִיעַ עַל כָּךְ לְבֵית הַדִּין וּבֵית הַדִּין מַכְרִיז שֶׁכָּל הָרוֹצֶה לִקְנוֹת אֶת הַקַּרְקַע יָבוֹא וְיִקְנֶה. מִי שֶׁמַּצִּיעַ את הַמְּחִיר הַגָּבוֹהַּ בְּיוֹתֵר - קוֹנֶה אֶת הַקַּרְקַע, וּבַכֶּסֶף מְשַׁלְּמִים אֶת הַחוֹב שֶׁל בְּצַלְאֵל.
