רִבִּית לצורך הצלה מִפְּשִׁיטַת רֶגֶל
לְמַתִּתְיָהוּ הָיְתָה חֲנוּת מַכֹּלֶת וְהוּא הָיָה חַיָּב סְכוּם כֶּסֶף גָּדוֹל לַסַּפָּקִים, וְאִלּוּ הַלָּקוֹחוֹת הָיוּ מְאַחֲרִים בַּתַּשְׁלוּמִים, כָּךְ נוֹצַר מַצָּב שֶׁלֹּא הָיָה לוֹ מֵהֵיכָן לְשַׁלֵּם לַסַּפָּקִים, ועמד חלילה לפני פשיטת רגל.
רְאוּבֵן, אחיו של מַתִּתְיָהוּ חָשַׁב לְעַצְמוֹ: אִם רַק הָיְתָה לִי דֶּרֶךְ לְשַׁכְנֵעַ אֶת שמעון הֶעָשִׁיר לָתֵת לְמַתִּתְיָהוּ הַלְוָאָה, הַכֹּל הָיָה מִסְתַּדֵּר. מַתִּתְיָהוּ אחי הָיָה מְשַׁלֵּם לַסַּפָּקִים וּלְאַחַר זְמָן כְּשֶׁהַלָּקוֹחוֹת יְשַׁלְּמוּ לוֹ אֶת הַחוֹבוֹת הוּא יַחֲזִיר אֶת הַהַלְוָאָה.
הבְּעָיָה הָיְתָה ששמעון היה מבקש ריבית על ההלוואה הזו, והשאלה היא הַאִם מֻתָּר לְהַצִּיעַ לְשמעון לִטֹּל רִבִּית?
תשובת הגמרא היא שכן, מכיוון שכָּל מַה שֶּׁהַתּוֹרָה אָסְרָה הוּא תַּשְׁלוּם רִבִּית מֵהַלּוֹוֶה לַמַּלְוֶה, אֲבָל אָדָם אַחֵר רַשַּׁאי לְשַׁלֵּם לַמַּלְוֶה רִבִּית כְּדֵי שֶׁהוּא יַלְוֶה כֶּסֶף לַחֲבֵרוֹ.
