עוֹרוֹת "לְבוּבִים"
הגמרא מזכירה אֶת הַמֻּשָּׂג "עוֹרוֹת לְבוּבִים".
הַמִּלָּה "לְבוּבִים" היא מִלְּשׁוֹן "לֵב", אולם אֵיךְ הַלֵּב קָשׁוּר לָעוֹר?
וּבְכֵן, בֶּעָבָר הָיוּ עוֹבְדֵי עֲבוֹדָה זָרָה שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים אֶת הַלֵּב שֶׁל הַבְּהֵמָה כְּדֵי לְהַקְרִיב אוֹתוֹ לַעֲבוֹדָה זָרָה, וחֵפֶץ שֶׁהֻקְרַב לַעֲבוֹדָה זָרָה - אָסוּר בַּהֲנָאָה. לָכֵן, כָּל הַבְּהֵמָה שֶׁאֶת הַלֵּב שֶׁלָּהּ הִקְרִיבוּ לַעֲבוֹדָה זָרָה - אֲסוּרָה בַהֲנָאָה.
עַכְשָׁיו נָבִין מַהֵם "עוֹרוֹת לְבוּבִים".
מִי שֶׁקּוֹנֶה עוֹר שֶׁל בְּהֵמָה וְרוֹאֶה שֶׁיֵּשׁ חוֹר בַּמָּקוֹם שֶׁנִּמְצָא מוּל הַלֵּב - מֵבִין שֶׁהָעוֹר הַזֶּה הוּא שֶׁל בְּהֵמָה שֶׁהַלֵּב שֶׁלָּהּ הֻקְרַב לַעֲבוֹדָה זָרָה. זֶה הוּא "עוֹר לָבוּב" - עוֹר שֶׁנַּעֲשָׂה בוֹ חוֹר מוּל הַלֵּב כְּדֵי לְהוֹצִיא אוֹתוֹ.
גַּם עוֹר זֶה אָסוּר בַּהֲנָאָה, כִּי הוּא חֵלֶק מִן הַבְּהֵמָה שֶׁמִּמֶּנָּה הֻקְרַב הַלֵּב לַעֲבוֹדָה זָרָה.
