"נוֹגֵעַ בַּדָּבָר" ו"בַּעַל דָּבָר"
בְּעֵת שֶׁיֵּשׁ וִכּוּחַ בֵּין בַּעֲלֵי דִין, לְמָשָׁל הַמַּלְוֶה אוֹמֵר "הַחֲזֵר לִי אֶת הַכֶּסֶף" וְהַלּוֹוֶה אוֹמֵר: "כְּבָר הֶחֱזַרְתִּי לְךָ!" בֵּית דִּין אוֹמְרִים לַלּוֹוֶה, "אם יש לְךָ עֵדִים שֶׁהֶחֱזַרְתָּ - הָבֵא אוֹתָם וְנִפְטֹר אוֹתְךָ".
אם הַלּוֹוֶה יַגִּיד בְּבֵית דִּין: "כֵּן, יֵשׁ לִי שְׁנֵי עֵדִים. יַעֲקֹב רָאָה אוֹתִי מַחֲזִיר - זֶה עֵד אֶחָד, וַאֲנִי הָעֵד הַשֵּׁנִי" כַּמּוּבָן שֶׁבֵּית דִּין יֹאמְרוּ לוֹ: אַתָּה בִּכְלָל לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת עֵד, שהרי אַתָּה אֶחָד מִבַּעֲלֵי הַדִּין. אָדָם זֶה מְכֻנֶּה "בַּעַל דָּבָר" - בַּעַל דָּבָר הוּא הַתּוֹבֵעַ אוֹ הַנִּתְבָּע וְהֵם פְּסוּלִים לִהְיוֹת עֵדִים עַל הַנּוֹשֵׂא.
בְּדַף זֶה לוֹמְדִים שֶׁלֹּא רַק בַּעַל דָּבָר פָּסוּל לְעֵדוּת אֶלָּא אֲפִלּוּ "נוֹגֵעַ בַּדָּבָר", דהיינו מִי שֶׁרַק מַרְוִיחַ מֵהָעֵדוּת, גם הוא פָּסוּל לְעֵדוּת.
הגמרא מספר עַל בְּנֵי עִיר שֶׁגָּנְבוּ לָהֶם סֵפֶר תּוֹרָה, וְקובע שֶׁאַף אֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר אֵינוֹ יָכוֹל לְהָעִיד בְּבֵית דִּין עַל הַגְּנֵבָה, גַּם אִם אֵין לוֹ בַּעֲלוּת בְּאוֹתוֹ סֵפֶר תּוֹרָה, מִפְּנֵי שֶׁהוּא "נוֹגֵעַ בַּדָּבָר" - הוּא מַרְוִיחַ מֵהָעֵדוּת הַזּוֹ, שֶׁהֲרֵי אִם יֻחְזַר סֵפֶר הַתּוֹרָה הוּא יִשְׁמַע בּוֹ אֶת קְרִיאַת הַתּוֹרָה. אִם יֵשׁ לְאוֹתָם עֵדִים שֻׁתָּפוּת בַּבַּעֲלוּת עַל סֵפֶר הַתּוֹרָה וַדַּאי שֶׁהֵם פְּסוּלִים שֶׁהֲרֵי הֵם בַּעֲלֵי דָבָר.
